מערכת היחסים בין ישראל לעמים לאורך אלפי שנים בכלל” היא קשה וסבוכה” ובפרט על השליטה בירושלים” וסופו של אותו מאבק נרמז בדבר ה’ לרבקה אמנו: “שני גויים בבטנך” ושני לאומים ממעיך יפרדו” ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר” (בראשית כה כג). כדברי רש”י – מן המעיים עשו ויעקב נפרדים” זה לרשעו וזה לתומו. הם לא יהיו שווים בגדולה” כשזה קם זה נופל – “לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים” כיון שכל אחד מהם רוצה במפלת חברו כדי שיגדל ממנו (אור החיים הקדוש” שם).
לכאורה” מדוע לא יוכלו עשו ויעקב לחיות זה לצד זה בשלום ושלווה מבלי להילחם זה בזה? מדוע צריך את הנדנדה ההסטורית כשזה קם זה נופל? מדוע ‘המלאה החרבה'” מדוע צור וירושלים אינן יכולות להיבנות בו זמנית?
אלא שצור וירושלים אינן סתם ערים במזרח הקרוב. שתיהן מייצגות שתי תרבויות. תרבותה של צור היא היפוכה של תרבות ירושלים. צור מייצגת את עשו ותרבותו “עשו איש יודע ציד איש שדה” (שם” כה כז)” איש יודע לצוד ולרמות את אביו ואת הבריות (רש”י שם). וירושלים מייצגת את יעקב” אישיותו ותרבותו “איש תם יושב אהלים”. איש תם” כּלִבּו כן פיו – היושב באוהלי תורה (רש”י).
שתי התרבויות הללו” תרבות הרמיה והשקר” ותרבות התום ויראה ואהבת ד’ והבריות” אינן יכולות לחיות יחדיו בשלום” אדרבא” כאשר תרבות השקר מרימה ראש ושולטת” ישראל וירושלים יורדים” וההפך” כאשר עם ישראל שב לארצו ולירושלים בירתו” סימן הוא לתחייתו ותקומתו של עם ישראל” אחרי אלפיים שנות נפילה בגלות. אבל “שבע יפול צדיק וקם” (משלי כד טז).
נכון לעכשיו” סוף סוף אנו קמים על רגלינו. “תוליכנו קוממיות לארצנו” – בשתי קומות: האחת היא קיבוץ גלויות” בניין הבית הלאומי ובניין ירושלים בירת ישראל ההולכת ונבנית ומתפתחת לנגד עינינו ממש. והשניה” זו התחייה הרוחנית” הופעת הרוח הטובה” הרוח הטובה של יעקב אבינו” האיש התם יושב האהלים – הרוח הטובה הגנוזה בתוך כל עם ישראל בכללותו ובכל פרט מישראל. וככל שרוחו של ישראל סבא תלך ותופיע ותתגדל” תתממש גם ההבטחה האלקית “ורב יעבוד צעיר” (כה כג)” דהיינו תחילת הגשמת הנבואה “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד’ המלוכה” (עובדיה א)” ואז “והיה ד’ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד’ אחד ושמו אחד” (זכריה יד).