איחוד יהודה אפרים – יחזקאל פרק לז

איחוד יהודה אפרים – יחזקאל פרק לז
הגמרא במסכת בבא בתרא (יד) אומרת שספר יחזקאל – תחילתו חורבן וסופו נחמה. נקודת הפתיחה של ספר יחזקאל היא החורבן שהרי הוא מתנבא כבר בגלות” אולם בסוף הספר לאורך פרקים רבים הוא מתנבא על הגאולה. באחת מנקודות השיא של נבואות הנחמה שלו מתנבא יחזקאל על האיחוד העתידי בין יהודה ואפרים. כסמל ומשל לכך ה’ מצווה על יחזקאל לקרב שתי פיסות עץ המייצגות את שני הכוחות הללו – “וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ” (טז-יז).
אחד מן המאפיינים הבסיסיים של כל עם ועם” היא האחדות והשותפות השוררת בין פלגיו. על כן ניתן לחשוב כי האחדות שעליה מתנבא יחזקאל היא בגדר חזרה של עם ישראל לנורמליות בלבד. על פי תפיסה זו” ישראל אכן זכו לאחדות מראשית קיומם ועד ימי דוד ושלמה” ולאחר מכן גרמו חטאיהם להפרת האחדות ולקריעת המלכות לשני חלקים – מלכות יהודה בהנהגת שושלת דוד” ומלכות ישראל בהנהגת ירבעם משבט אפרים. נבואת יחזקאל צופה את תיקון הקלקול וחזרת האחדות הלאומית למקומה.
אולם אין הדבר כן” האחדות אינה מציאות פשוטה ומובנת מאליה כלל בעם ישראל” אדרבה שורשי הפירוד בין שני הכוחות הללו בישראל קדומים מאד” ולמעשה הם שוזרים את כל ההיסטוריה הישראלית.
בפרשת השבוע מגיע לסיומו עימות ארוך בין יוסף ובין אחיו ובראשם יהודה” ורק לאחר בירור קשה מצליחים שני הכוחות להתחבר ולפעול יחדיו.
ואם ניתן היה לחשוב שהנה בפרשתנו התרחשה האחדות” ומשם והלאה מתנהלים ישראל כמשפחה אחת” בא יחזקאל עצמו בפרק כג ומלמד שלכל אורך ההיסטוריה הישראלית – מגלות מצרים ועד חורבן הבית – שרר הפירוד בין שני הכוחות” ופירוד זה הוא שהוליד לאחר מאות שנים את הניגוד בין שומרון וירושלים – “וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם אַחַת הָיוּ: וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן… וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה” (א-ד” ועיין שם בהמשך).
ואכן חז”ל (בראשית רבה” צח) מלמדים שלפני מיתת יעקב הוא מצווה את בניו על אחדות יהודה ויוסף המתוארת ביחזקאל” משום שבהגעתה תגיע הגאולה השלמה: “ורבנן אמרו: ציווה אותם על המחלוקת” אמר להם: תהיו כולכם אסיפה אחת – [כמו שנאמר:] ‘ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו… לבני ישראל…’ – התקינו עצמכם לגאולה” מה כתוב אחריו [=מנין שאחדותם תוביל לגאולה]? ‘ועשיתי אתכם לגוי אחד…’ [=בהמשך הפסוקים בהפטרתנו מתוארת הגאולה שתגיע בעקבות האחדות]”.
נמצא” שלמרות שעל פני השטח מתרחשת בפרשתנו אחדות בין יהודה ויוסף והתחברות מחדש של משפחת יעקב” שורשי הפירוד המשיכו והתקיימו ובאו לידי ביטוי מאוחר יותר. לכן בנבואת יחזקאל הנקראת בהפטרה מתגלה כי “מעשה אבות סימן לבנים”” ולעתיד לבוא השפעתה של האחדות שנוצרה בפרשה תושלם” ויופיע החיבור האמיתי והשלם של שני הכוחות בישראל.