סידרת “הַחַיִל וְהַחֹסֶן” – חלק ד’ – תודעה יהודית לצה”ל מנצח

סידרת “הַחַיִל וְהַחֹסֶן”
חלק ד’: תודעה יהודית לצה”ל מנצח| מאת: נתן קוטלר
“ההכשרה של חיילים” לוחמים ומפקדים חייבת להיות כזאת שתיתן להם את היכולת” הכישורים והמוטיבציה להילחם היטב” לבצע את משימותיהם ולנצח את אויביהם” (דו”ח וועדת וינוגרד” פרק 11).
בשבוע שעבר ראינו שצבא יהודי יכול להילחם ולנצח” רק כאשר הוא מנצח את אי-הוודאות ומתמלא באמונה בצדקת הדרך מתוך תורה. הפעם נראה שבצבא יהודי שיחות תודעה יהודית הן חלק בלתי נפרד מיציאה למלחמה והן הנותנות את הכוח לנצח.
התודעה יהודית הראשונה בהיסטוריה
כאשר אברהם עמד לצאת למלחמה נגד ארבעת המלכים כדי להילחם למען הטוב והצדק ונגד האכזריות והרוע בעולם” הוא התקשה בהתחלה לגייס כוחות לוחמים. חניכיו טענו שמדובר במלחמה בלתי אפשרית ואין סיכוי לנצח ארבעה מלכים “רבי יהודה אומר הן [=חניכיו] הוריקו פנים כנגד אברהם אמרו חמשה מלכים לא יכלו לעמוד בהם ואנו יכולים לעמוד בהם” (ב”ר מג” ב). אך בסופו של דבר אברהם הצליח להרים את רוחם “וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן” (בראשית יד” יד). וכיצד הניע אברהם את חניכיו להילחם?
“רב אמר: שהוריקן בתורה” (נדרים לב” א) הרא”ש מסביר “זרזן בזכות התורה ובשבילה נצחו במלחמה” (שם). אם כן” על ידי זה שאברהם לימד את חניכיו תורה לפני היציאה לקרב” הם הבינו את מטרת המלחמה להילחם נגד אויב אכזרי” הם התמלאו בתעצומות הנפש וידעו שכאשר נלחמים למען הטוב” היחס הכמותי אינו גורם מכריע והם הבינו שהקב”ה נמצא איתם ושהם ינצחו.
הקרב על התודעה של האומה
הפלשתים מתאספים למלחמה על עם ישראל ושולחים את גולית כדי להחליש את רוח עם ישראל. גולית עומד במשימתו ‘השכם והערב’ ובמשך ארבעים יום מחרף את מערכות ישראל. עם ישראל נסים ויראים ממנו” כבוד האומה מושפל עד עפר ואין מי שמעז לעמוד מולו. העם שרוי בתרדמה רוחנית כזאת עד שמניעי המלחמה נהפכים להיות אינטרסנטיים. “וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל” (שמואל א’ יז” כה).
כאשר דוד שומע זאת הוא מבין שעליו לרומם את התודעה היהודית של עם ישראל. האסטרטגיה שבה דוד נוקט היא שיקוף המניעים של העם להילחם” והעמדתם בעדינות מול המצב שאליהם הם הידרדרו. וזאת במטרה לגעת בזהות האמיתית שלהם ולעורר בהם גבורה פנימית ואת המניעים שמתוכם ראוי להילחם. “וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים” (שם כו). מה פשר דבריו של דוד?
דוד מברר יחד עִם עַם ישראל את המניע הראוי ללחימה. דוד גורם להם להבין שהמאבק בגולית אינו למען הכבוד” האשה והכסף ששאול המלך מבטיח למי שיכה אותו” אלא כדי להסיר חרפה מעל ישראל. ולהילחם על כבוד האומה וכבוד ה’ (ראה: מלבי”ם” ארצות השלום דרוש א’).
וכך דוד מסתובב בכל העם וקמעא-קמעא מצליח לרומם את התודעה “וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן” (שם ל). ובסופו של דבר דוד מצליח במשימתו” דבריו נשמעים והעם מתחיל להתמלא בגבורה וכעת מוכן להילחם מתוך מניע של שליחות כללית ולא מתוך מניע של דאגה פרטית. “וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ” (שם לא). ומתוך שדוד רומם ורתם את העם למניע הראוי” מגיע הזמן לצאת לקרב ולנצח (רעיון זה נכתב בהשראת שיחה ששמעתי מפי הרב יוסף קלנר שליט”א). כאשר מבררים את המניעים הראויים ללחימה ומעמיקים את התודעה היהודית” רוחם של הלוחמים מתחזקת בגבורה ומכאן הדרך סלולה לניצחון.
לתגובות: natanorot@gmail.com