משבר כלכלי בנישואין (א)
סיפור (אמיתי אברהמי)
שום דבר לא מכין אותך לסיטואציות האלה.
“אתה צריך לב של אבן לפעמים. העבודה שלנו בבנק זה לא רק מספרים”” אמרו לי.
אבל אף פעם לא הבנתי באמת” עד כמה זה נכון. לפחות עד היום.
כי הבוקר הוא נכנס אלי. גבר בן כמעט ארבעים. מבט כבוי” זיפים בני יומיים” ועצב גדול בעיניים.
“אני צריך הלוואה קטנה”” ביקש ממני.
“בשמחה” מה השם?”
“אוריה לוי (שם בדוי) מספר חשבון אחת אפס שש…” . הקלדתי מספר חשבון ותעודת זהות ונאלצתי לסרב לו.
“אני מצטער”” אמרתי לו” קובר את הראש במסך ונמנע מלהישיר אליו מבט” “לפי הנתונים זה לא אפשרי.”
“בבקשה…. דבר עם המנהל שלך. אני חייב… אפילו חמשת אלפים שקל!”
יודע שזה חסר סיכוי נכנסתי לשמעון” שכמובן סירב.
“צר לי אדוני”” אמרתי לו והפעם לא הייתה לי ברירה” אלא להביט בו.
אני חושב שאין דבר עצוב יותר” מלראות גבר נשבר. כי בשקט ומבלי שום הכנה” הוא התחיל לדבר:
“נתתי לה הכול. הרמתי אותה” קיבלתי אותה אלי חסרת כל. אני מימנתי את כל החתונה. להורים שלה לא היה כלום. אני” בעשר אצבעות בניתי לנו את הבית ודאגתי שלא יהיה חסר לה דבר. הכול היה טוב ויפה” עד שלפני כמה שנים נפלתי בעבודה והעסק שלי קרס.
“לא סיפרתי לה כלום. לא רציתי שהיא תדאג. לקחתי הלוואות לקחתי סיכונים ושלוש שנים אני משקר לה ש הכול בסדר” ממשיך להעניק לה עולם שלם. עד לפני חודש שחסמו אותנו במכולת והיא גילתה הכול.
“תסתכל עלי” תראה איך אני נראה. כבר שבוע שאין לי חיים. אני ישן בסלון. היא לא מדברת איתי” לא מפסיקה לבכות. אז פתחתי לה הכול. אמרתי לה את האמת” גם על העיקול שמתקרב…”
הוא בכה בשקט. אנשים כבר התחילו להסתכל” אבל לא היה נראה שזה אכפת לו.
“ככה” שכחה הכול” בשניה. לא אכפת לה כל מה שעשיתי עד עכשיו. אומרת שהרסתי לה את החיים ושהיא לא מאמינה בי יותר ורוצה להתגרש.”
שתקתי” לא יודע מה לומר לו. באמת ששום דבר לא מכין אותך לזה.
“טוב” עזוב” מה נפלתי עליך…” הוא אמר לי” כשהתרומם בכבדות מהכיסא. “תזכור שאישה יודעת רק לקחת ואם אתה נופל – היא בורחת. שיהיה לך יום טוב.”
הבטתי בו מתרחק” יוצא בדלתות הזכוכית ורק שאלתי את עצמי אם הוא צודק. או שאולי הכול זה עניין של איך הם כבני זוג” בכל שאר תחומי החיים בנישואיהם… אבל הלקוח הבא נכנס חסר סבלנות” לא ממתין שאקרא לו ואחריו כמוהו עוד רבים.
*******
שמונה בערב. סוף סוף נגמר יום העבודה.
הדפסתי יציאה” מחפש את הרכב שלי בחניה.
ושם” על ספסל ליד תחנת האוטובוס ביציאה מהחניה” ראיתי אותם. את אוריה מהבוקר ואת אשתו. חשבתי לעצמי” איזה יום עבר עליו ושבטח שעות רבות הוא מסתובב בחוץ.
עצרתי לידם וכאילו איני מכיר אותו שאלתי בתמימות” אם הם צריכים לאנשהו.
“לא תודה. אנחנו מדברים” מסדרים עניינים…” אמר לי עם חיוך גדול על פניו וקרץ לי.
‘כנראה שבכל זאת היא יודעת לא רק לקחת…’ אמרתי לעצמי מתרחק משם. תוהה מתי הוא יגיע אלי בפעם הבאה” לספר לי את שאר הסיפור…..
בשבוע הבא” ננסה להבין” כיצד משבר זוגי קורה בעקבות מצב כלכלי ומה ניתן לעשות” כדי לצאת מחוזקים יותר עקב כך.