ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


שומרים שתיקה

הרב שלמה אבינר

שומרים שתיקה
הרב שלמה אבינר
[ראיון]

ש: ארגון "שוברים שתיקה" מפרסם מקרים שבהם חיילי צה"ל נוהגים בצורה לא מוסרית בפלסטינים, כמו התעללויות, ביזה, השחתת רכוש, ירי לא חוקי. כיצד להתייחס? הרי ודאי עלינו להיות מוסריים גם כלפי הערבים?
ת: בוודאי, יש להיות מוסריים גם כאשר חייבים להילחם. הפסוק "והיה מחניך קדוש", נאמר דווקא על הצבא, אף שהוא שייך לכל תחומי החיים, ורבי אברהם אבן עזרא מסביר שמלחמה גוררת שחיתות מכל סוג, ועלינו להישמר מאוד, ולהישאר עם קדוש גם אז.
ש: טוהר הנשק?
ת: כן. הנצי"ב מזכיר שלוש פעמים שיש להיזהר מאוד לא להיגרר לאכזריות, ביחס לעיר נידחת (העמק דבר דברים יג טז-יח), מעשה פינחס (שם במדבר כה יב) ועקידת יצחק (שם בראשית כב טז-יח).
ש: אז "שוברים שתיקה" צודקים?
ת: אילו היתה טענתם שיש להיות מוסרי, היו צודקים. אבל כשבודקים את מכלול דרכם, מגיעים למסקנה שטוב היו עושים לו קיימו בעצמם "שומרים שתיקה" ו"סייג לחכמה שתיקה".
ש: אם הם דוברים אמת, מדוע להשתיקם? צריך לדעת כדי לתקן.
ת: ודאי. אך יש לברר כמה נקודות: א. האם העובדות שהם מציגים אמתיות? ב. גם אם יש בהן אמת, אולי הוצאו מהקשרן? ג. שמא אלה מקרים יוצאי דופן הבטלים בשישים ואפילו באלף? ד. ואם זו בעיה כוללת, האם הדרך היא לפרסם בעולם כולו, או שיש לתקן מבפנים?
ש: בהתייחס לנקודה הראשונה. כיצד אפשר לדעת אם הם דוברים אמת? כיצד אפשר לסתור דבריהם?
ת: הפוך. עליהם חובת ההוכחה. המוציא מחברו עליו הראיה. כיוון שרוב החיילים המצוטטים אנונימיים, אין שום אפשרות לחקור. כלל גדול בכל טענה, שהיא צריכה להיות פתוחה לבירור נגדי, "שמוע בין אחיכם". אין ערך להשמצה אנונימית. בכלל, ארגון המדבר בשם זכויות האדם, צריך שלתומכים בו יהיה אומץ לעמוד מאחורי טענותיהם ולא להתחבא מאחורי אנונימיות.
ש: כלומר יש להתייחס לכל העובדות שהם מביאים כשקר?
ת: לא. אך יש גם לבדוק את הנקודה השניה: ניתוק העובדות מההקשר, גם הנקודתי גם הכוללני. למשל התעלמות ממערכת רחבה של טרוריסטים מתאבדים. לפעמים יש כותרת מגמתית כגון "יריתי על אמבולנס" ורק בגוף הסיפור כתוב שהיו בו מחבלים, ולצערנו אנשים מתרשמים מן הכותרת ולא בודקים את הכתוב. בכלל, יש לדעת שמלחמה היא דבר איום ונורא, ולפעמים יש הצדקה מוסרית להרתעה, וזה נושא ארוך ומסובך שחורג מענייננו (עיין בספרי הדל "מחיל אל חיל", בפרק "מלחמה ומוסר" עמ' 132-117. "טוהר הנשק" עמ' 143-133. "תוקף הסכמים בין-לאומיים בעתות מלחמה" עמ' 166-146).
ש: אבל האם יש גם מקרים בהם אנו מתנהגים בצורה לא מוסרית?
ת: בודאי. אני בעצמי שמעתי מעדי ראיה הנאמנים . אך מה נעשה, צה"ל הוא מערכת ענקית, העוסקת בעבודה כוחנית, וצפוי מראש שיהיו גם מעשים בלתי מוסריים ובלתי מוצדקים נגד ערבים, ואפילו נגד אוכלוסיה אזרחית שאינה מהווה סיכון. וזה מעבר למה שמעסיק את הארגון "שוברים שתיקה", כלומר מה שקורה ביהודה ושומרון מאז האינתיפאדה השניה. אלא הבעיות האלה היו מאז קום המדינה ואפילו לפני כן בארגוני לחימה שלנו. צבא זה לא בית-כנסת או בית-מדרש שבו הכול סטרילי. כותב מרן הרב קוק: "בכל אופן היותר רצוי שבחיי החברה, אי אפשר לה לרשות הרבים שתלקט במלקט וברהיטני (=כלים עדינים), ואי אפשר לחברה לאומית שלמה בלא עקמומיות שבלב, שעולה כאבק ומקלקלת את חלקי המכונה הכללית ומעלה עליהם חלודה" (עין איה שבת פ"ב רלא). כך הוא במדינה בכללה, וקל וחומר בצבא.
ש: זה מתן לגיטימציה לחוסר מוסריות בציבור?
ת: חלילה. זו רק קביעת עובדה, שבצבא הכולל מאות אלפי חיילים, אי אפשר לחסום לגמרי חריגות בלתי מוסריות, וכמובן יש לטפל בהן. אי אפשר למנוע לגמרי, אך יש להעניש הנוהגים כן. לכן אם אותו ארגון אסף סך הכל כששים מקרים, אדרבה, זו תעודת יושר לחיילינו. הרי כנגד כל העובדות שהם הביאו, אפשר להביא אפילו פי אלף עובדות, איך חיילנו התנהגו בצורה מוסרית להפליא, ועוד הסתכנו ואף נהרגו כדי לא לפגוע באוכלוסיה אזרחית. ידוע שדו"ח גולדסטון שהכפיש את צבאנו, חזר בו. באוניברסיטה נכתב מחקר שחיילנו מעולם לא העיזו לאנוס ערביה ואף לעשות פחות מזה, הן במלחמה הן במאבק נגד הטרור.
ש: אשת יפת תואר?
ת: כן. כבר כתוב ב"משך חכמה" שאין דין זה נוהג בזמננו. כותב אותו מחקר הסיק שזה בגלל היותנו גזענים. הבל, זה מפני שאנו מוסריים. כבר כתב ההומוריסט מאיר עוזיאל: "בתחרות מיס מוסריות, מדינת ישראל תמיד מגיעה בסוף הרשימה, כאשר היא היחידה מכל המדינות להתייצב בתחרות...". פעמים רבות, חיילים שאלוני תוך כדי פעולה צבאית אם אפשר להשתמש בנייר טואלט בבית של ערבי, או בחשמל כדי למלא סלולרי - אם עליהם להשאיר כסף!
ש: אז יש כן מקרים לא מוסריים ולא מוצדקים?
ת: בודאי שיש. ויש להילחם נגדם. גם במלחמה עלינו להישאר בני אדם. אבל אין לעשות הכללות או להתמקד במקרי קיצון.
ש: מכאן לשאלה הרביעית: כיצד לטפל ביוצאים מן הכלל האלה?
ת: ודאי לא על ידי הפצתם בעולם כולו. שמירת הלשון! במיוחד בעת מלחמה! זה מסוכן. הדו"ח של אותו ארגון אומץ על ידי החמאס שהשתמש בו נגדנו. גם הוצג בתקשורת האיראנית. הם נפגשו עם הבית הלבן, והוא צוטט באו"ם. הם קיימו תערוכה בשווייץ ותכננו תערוכה בגרמניה ועוד ועוד. עיין בספר חפץ חיים, שכדי להתיר לשון הרע, יש לכך הרבה תנאים. יש למצות את הדין בתוך המסגרות הפנימיות של צה"ל, ואמנם שמענו איך חיילים וקצינים נענשו קשות בעניינים אלה.
ש: מה מניע את הארגון?
ת: איני יודע. יש טוענים שמגמתם אינה הצדק והיושר אלא מאבק נגד התיישבות ביהודה ושומרון. דוגמה לכך היא הביטוי שהמתנחלים הם יודו-נאצים. אולי זאת הסיבה. ואולי כיוון שהם מקבלים את הכסף לפעילותם מחו"ל ולכן מחויבים לדווח להם, כגון מממשלות בריטניה, ספרד והולנד, ומקרנות מדנמרק ובריטניה, וגם מארגון ערבי מרמאללה וארגון פלסטיני. יש גם שני ארגונים בחו"ל שהתנו תרומותיהם בכמות מינימלית של עדויות על בלתי מוסריוּת. אך אין זה משנה, ודאי אסור.
ש: ובסיכום?
ת: כביסה מכבסים בפנים. דברים קשים מאלו עברנו והתגברנו. גם הפעם נתגבר ב"ה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: