סידרת “הישן יתחדש”
חלק א’: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ| מאת: נתן קוטלר
“הישן יתחדש והחדש יתקדש” (אגרות הראי”ה ח”א אגרת קס”ד)
בסדרת מאמרים זו נעסוק אי”ה בנושא התחדשות בעבודת השם. ננסה לברר האם יש דרך לחבר בין סולידיות ודינאמיות” המשכת המסורת וסלילת דרכים חדשות” שגרה והתחדשות?
התורה למעלה מהמקום והזמן
היכן מצינו שהתורה למעלה מהמקום? ארון הברית מסמל את התורה שהרי לוחות הברית וספר התורה שכתב משה” היו מונחים בו (ראה: דברים י” ב; שם לא” כו; ב”ב יד” א). ארון הברית עמד בקודש הקודשים” אך אם כן” אנו נתקלים בחידה גיאומטרית:
“ואמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה. תניא נמי הכי [=וכן שנינו בברייתא]: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח” וכתיב (מלכים א’ ו” כ) ‘וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ [וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב]’…ארון גופיה היכא הוה קאי? [=הארון עצמו היכן היה עומד?] אלא לאו שמע מינה [=אלא משמע מכאן שהארון]: בנס היה עומד” (מגילה י” ב). אם גודל קודש הקודשים היה רק עשרים על עשרים אמות והארון היה ממוקם באמצע קודש הקודשים במרחק של עשר אמות לכל כיוון” היכן היה הארון עומד? לפי ההיגיון לא היה מספיק מקום עבור הארון עצמו” אך בכל זאת הארון עמד שם בנס למרות מגבלות המקום.
והיכן מצינו שהתורה למעלה מהזמן? חז”ל אומרים שהתורה היא אחד משבעת הדברים שקדמו לעולם (תנחומא” נשא י”ט) שנאמר “ה’ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז” (משלי ח” כב). ובנוסף המדרש מלמדנו” שעל ידי התורה הקב”ה ברא את העולם: “התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב”ה… כך היה הקב”ה מביט בתורה ובורא את העולם (ילק”ש בראשית א). אף שהתורה למעלה ממגבלות המקום ומהזמן” היא נותנת מענה לכל מקום ולכל זמן.
בדי הארון ואתגרי התקופה
על הארון נאמר: “וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם. בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ” (שמות כה” יד-טו). ואנו יודעים שהבדים היו מותקנים בארון לא רק בתקופת המשכן שנאלצו לשאתו ממקום למקום” אלא גם כאשר בית המקדש נבנה לא הסירו את הבדים שנאמר “וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (מלכים א’ ח” ח; ראה: רלב”ג שם; יומא נד” א).
אך השאלה היא מדוע היה צורך להשאיר את הבדים לאחר בניית בית המקדש?
ניתן להשיב תשובה פרקטית ותשובה רעיונית. התשובה הפרקטית היא ששלמה המלך ידע שבית המקדש עתיד להיחרב ולכן הוא בנה מקום מסתור מתחת לקודש הקודשים כדי שבזמן הצורך יוכלו לגנוז את הארון (ראה: יומא נב” ב; רמב”ם הל’ בית הבחירה ד” א). ואם כן” היה צורך עדיין לשאת הארון למקום מסתורו ולהחזירו כאשר יבוא היום.
אולם יש גם תשובה רעיונית: בדי הארון צריכים להיות מותקנים בארון” כדי שהארון יהיה תמיד מוכן לתנועה” למען דעת שהתורה היא נצחית ורלוונטית עם משמעות עמוקה לכל דור ודור. אמנם הדורות משתנים וישנן תמורות טכנולוגיות וחברתיות בעולם” אך התורה מלווה אותנו לכל מקום ומדריכה אותנו בכל מצב.
הנצ”יב מוולוז’ין מלמדנו (‘העמק דבר’ שמות כה” יד): “המצוה על בצלאל בשעת מעשה הארון להביא את הבדים באופן שיהא ראוי למשא… אמנם בטעם הדבר נראה דבא להגיד לנו דכח הארון שהוא התורה… נישאים בכל דור ודור ממקום למקום היכן שישראל גולים”. נראה שהתורה מלווה את עם ישראל לא רק למקום הפיזי שאנחנו נמצאים בו” אלא גם למקום הרוחני והתרבותי שאנחנו נמצאים בו” ונותנת לנו כוחות והדרכה אלוקית להתמודד עם אתגרי התקופה.
“בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ” (משלי ו” כב).
לתגובות: natanorot@gmail.com