לא מחכים לרגע האחרון

לא מחכים לרגע האחרון
התנהגות הילדים בגיל ההתבגרות מפתיעה הורים רבים. ההורים מתקשים להאמין שזה מה שקורה להם. להתנהגות כזו הם לא ייחלו. הנער או הנערה בועטים בכל מה שהבית משדר. יש הורים שמתלוננים” שכל יום קללתו מרובה מחברו. הם לא מספיקים להתאושש מהתנהגות מקוממת ומרגיזה” והנה באה אחת נוספת” מרגיזה יותר. הקצב מסחרר” אי אפשר לעמוד בו. ההורים עומדים המומים וחסרי אונים. מתקוטטים עם הבן (או הבת) ביום” ובוכים בינם לבין עצמם בלילה. לעיתים אף מתריסים כלפי שמיא על שהביא עליהם עונש כל כך נורא.
והבושה… אוי לאותה הבושה. ההופעה החיצונית של הבן אומרת את הכל. לכן כולם רואים וכולם יודעים. אי אפשר להסתיר את הכישלון. תחושת הבושה מכרסמת עמוק בלב” מפוררת את שארית הכוחות ומוחקת את החיוך מהפה” את שמחת החיים.
גם הורים שלא חוו את החוויה החינוכית הקשה המתוארת לעיל” יעידו שרמת ההקשבה של נערים ונערות בגיל ההתבגרות הולכת ויורדת עם עלייתם בגיל. לכן” טעות היא להתחיל לחנך ילדים רק כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות אפשר להמשיך לחנך על בסיס יסודות מוצקים שהונחו בגיל הילדות.
כך לימדונו חז”ל במסכת בבא בתרא (דף כא א)” בתיאור המופלא על תולדות הקמת בתי הספר בעם ישראל. לאחר שהוכר הצורך להקים בתי ספר עבור ילדים שהוריהם לא היו מסוגלים ללמד אותם תורה” נוסדו בתי ספר אזוריים לתלמידים בני 16-17. אבל התברר שזה איננו מענה חינוכי הולם” מפני ש”מי שהיה רבו כועס עליו” מבעיט בו ויצא”” כלומר התלמיד התקומם נגד רבו ונטש את ספסל הלימודים (“הואיל והיה גדול” לא היה ציית [= מציית] לרבו” ומיד שהיה רבו כועס עליו” היה מבעט ברבו ויוצא” מהר”ם). התחילו לחנך בני 16-17″ בשיא גיל ההתבגרות” וזה לא הצליח. את הפתרון החינוכי נתן יהושע בן גמלא: “עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר” ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע”. במקום להתחיל לחנך בגיל 16″ קבע יהושע בן גמלא את ההתחלה לגיל 6″ עשר שנים קודם. לשם כך הוא הקים בתי ספר בכל עיר ובכל כפר” על מנת לקרב את בתי הספר למקום מגורי התלמידים ולא יצטרכו התלמידים לנדוד למרחקים.
חז”ל הורו לנו בסיפור הנ”ל” שהדרך להתמודד עם משברים של גיל ההתבגרות היא בהשקעה בחינוך בגיל הילדות!!
אבל הורים רבים שואלים: כשבננו/בתנו היו קטנים” הם היו ממושמעים וצייתנים” ממש מתוקים. התנהגותם היתה למופת” ולמרות זאת פרץ משבר חריף בגיל ההתבגרות. מדוע?
תשובה: התנהגות מופתית וצייתנות בגיל הילדות אינן מעידות על הצלחה חינוכית מפני שילדים קטנים נוטים להיות צייתנים וממושמעים. אין להם כוח להתמרד ולהתנגד להוריהם. הם צייתנים מפני שהם חלשים וכנועים. צייתנותם איננה מעידה שמסרים חינוכיים חלחלו בהם והופנמו על ידם. הוי אומר: אין הצלחה חינוכית אמיתית ללא השקעה חינוכית. השקעה חינוכית בגיל הילדות עשויה למנוע משברים עזים בגיל ההתבגרות. כמובן” אין ערובה ואין ביטוח” כי איננו שולטים שליטה מלאה על נפש ילדינו” והקב”ה העניק גם להם בחירה חופשית. אבל” דבר מוסכם הוא שאין חינוך ללא השקעה” וצייתנות של הבן ללא השקעה חינוכית של ההורים איננה חינוך.
יש הורים שהצייתנות של ילדיהם בגיל הילדות מטעה אותם שאין צורך להשקיע בחינוכם. “הם בסדר!”. אך כאמור” רוב רובם של הילדים הם “בסדר” בגיל הילדות. אבל” חלק מהם יהיו הרבה פחות “בסדר” בגיל ההתבגרות” ואז קשה יהיה לחנך אותם. לכן דווקא בגיל הילדות” כאשר הילדים נוחים וממושמעים צריך להשקיע בחינוכם” לפתח איתם קשרים רגשיים עמוקים” לשוחח איתם על הנושאים שחשובים לנו. אין להסתפק בהוראות ובצווים אלא צריך ללמד” להסביר ולשכנע” לפתח את המחשבה ולעורר את ההזדהות עם הערכים החשובים לנו. לא להתרשם מההתנהגות גם כאשר היא חיובית אלא להתמיד בהקניית ערכים” בעזרת סיפורים ודוגמאות” הסברה והעמקה.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.