ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


מסעות נוער לפולין - צביעות

הרב שלמה אבינר

מסעות נוער לפולין - צביעות
הרב שלמה אבינר
[ראיון]

ש: כיצד להתייחס למה שהתפרסם בחדשות ש-50,000 ניצולי שואה מתלבטים לקראת פסח אם לקנות מזון או תרופות?
ת: לצערנו אין אלו חדשות, זהו מצב שנמשך כבר עשרות שנים. ולא רק מזון או תרופות, אלא גם שאר הוצאות רפואיות וכן תשלום חשמל. רבים סובלים מקור.
ש: זה נורא. זו שערוריה. למה לא מפרסמים זאת כדי שתהיה מודעות?
ת: מפרסמים ומפרסמים. יש מודעות. אך מודעות לחוד ומעשים לחוד. יש בארץ כ-180,000 ניצולי שואה. רבע מהם הם מתחת לקו העוני, שני שליש מהם - נשים. לשליש מהם יש הכנסה מתחת לשכר הממוצע במשק, על פי הנתונים של הביטוח הלאומי. כל זה בנוסף לבדידות, לפחד ולקשיים נפשיים.
ש: יש מהם שמוגדרים כבעלי בעיות נפשיות הנמצאים בהוסטלים?
ת: כן. כמה מאות. מצב גרוע עוד יותר. יש שם יחס מחפיר. גם זה התפרסם בתקשורת, אך דיבורים לחוד ומציאות לחוד. מזון בצמצום. קירות רטובים ומתקלפים. רופאים נעדרים. שברים עקב נפילות. נורא ואיום.
ש: אבל יהודים טובי לב עוזרים לניצולים?
ת: בודאי. ב"ה, יש הרבה עמותות שעוזרות להם במסירות. כגון עמותות "עזרה מיידית לניצולי שואה". אך אין די בזה. מי שיבקר בביתם יראה ריהוט צולע, מקרר מקולקל, תנור לא פועל, מיטה לא נוחה ועוד.
ש: אז אולי יש ערך גדול למסעות בני נוער לפולין, כגון מצעד החיים, סביב יום הזכרון לשואה ולגבורה, כדי לעורר מודעות?
ת: אין שום קשר. לצערנו כל הטיולים האלה כולל מצעד החיים, זו עוד דרך לעשות חיים. הנוער שחוזר לא עוזר במאומה לניצולי השואה במצוקה של קור ורעב.
ש: אולי הוא אינו יודע?
ת: ודאי הנוער אינו אשם. אשמים המחנכים שמזינים אותו בחוויות חסרות ערך. אגב, טיולים כאלה גם מאורגנים עבור חניכי קורסים בצה"ל, קציני קבע, חיילים במילואים - והם כן אמורים לדעת כמה במצב של רבע מניצולי השואה הוא אומלל. אולי הם מנחמים את עצמם בכך שכל שנה מתים בערך 13,000 ניצולי שואה, ואז יש להיאזר בסבלנות והבעיה תיעלם מעצמה. נורא ואיום.
ש: לגופו של עניין, האם החוויה של ביקור במחנות השמדה אינה פועלת עמוקות על הנוער?
ת: לא. כלל גדול בחינוך: מה שבא בקלות גם הולך בקלות. מה שבא על ידי מאמץ חינוכי ארוך, רציני, מעמיק, איטי, הוא שמרשים את עומק האישיות באורח קבוע. כך הוא בכל נושא וכך מעידים מחנכים לגבי המסעות לפולין.
ש: אז למה ממשיכים?
ת: כי יש כאן מפעל כלכלי-תיירותי עצום שגורף עשרות מיליונים כל שנה, ולכן המכבש הפרסומי הוא אדיר. בנוסף, החינוך הישראלי ובמיוחד הממלכתי הינו במבוי סתום, לצערנו, אז יש עלה תאנה של חיפוי על הכישלון. כאמור זה לא יפתור את הבעיה, אלא לכל אורך השנה צריך חינוך אמיתי לערכים אמיתיים. עלייה לרגל לחו"ל אינה ערך, בילוי באתרי תיירות שם כגון בשוק בעיר זקופנה אינו ערך, חילול שבת ואכילת טריפות אינו ערך, העלאת גרה של מין פולחן מוזר ומעוות של זיכרון המוות אינו ערך, פרנסת פולנים שהיו שותפים פעילים להשמדה אינו ערך, יציאה לחו"ל אינה ערך. תורה זה ערך, אהבת הבריות זה ערך, צה"ל זה ערך, עזרה לניצולי שואה חסרי מזון ותרופות זה ערך.
ש: ומי משלם את כל המסע הזה?
ת: כן, שכחתי. התלמיד עצמו צריך לשלם. זה עולה 6000 שקל. לכן רק תלמידים עשירים יכולים לנסוע ועניים נשארים. גם זה לא ערך אלא שערוריה חינוכית.
ש: אבל האם לא חשוב לזכור את השואה?
ת: בודאי. ואנו זוכרים חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. בשביל לזכור את השואה אין צורך לנסוע לשם. אפשר ללמוד פה. יש פה יד ושם ועוד מקומות דומים. אבל כל העסק הזה של נסיעות לפולין הוא צביעות. נוסע יקר, אם זכר השואה כה חשוב לך, אז תרום אותם 6000 שקל לניצולים שמתלבטים בין מזון לבין תרופות.
ש: אבל אמרנו שהנוער אינו אשם כי אינו יודע?
ת: זה נכון. אך לא מדויק לגמרי. פעם נתתי שיעור לתלמידות אולפנא, כמאתיים. במענה לשאלה, הסברתי עניין זה ושאלתי: מי מוכנה לוותר על הנסיעה ולתרום את הכסף לניצולים רעבים. אף אחת לא הרימה אצבע. שוב שאלתי: מי מוכנה לתרום חצי? אף אחת לא הרימה אצבע. עשיתי נסיון אחרון: מי מוכנה לתרום עשרה אחוז? אין תגובה! אינן אשמות, זה החינוך שהן מקבלות. הוספתי: אם מישהי משנה דעתה, אנא תטלפן אליי. למחרת אחת טלפנה: "אני לא נוסעת, אני תורמת את הכסף". - "ד' יברך אותך", התרגשתי עד דמעות. צדיקה אחת בעיר.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: