ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וישלח
פרשה נוכחית: וישב
פרשה הבאה: מקץ
 


ואותנו הוציא משם...

הרב אלישע וישליצקי

ואותנו הוציא משם...
הרב אלישע וישליצקי
חיוב מיוחד של פסח הולך ומתברר בלבנו, בנפשנו וברוחנו, החיוב של "לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
"כאילו" אינה מילה סתמית, כמו זו השגורה היום כל כך ומקורה בתרגום של שפה ותרבות זרות ומנוכרות, אלא "כאילו" ממש, כנאמר "ואותנו הוציא ה' ממצרים" (דברים ו כ-כא). וכן "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג ה). לא "לי" של "אני ואפסי עוד" (צפניה ג) אלא, שאני עצמי הייתי עבד (רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז), ויצאתי משם.
אולם אם אני נשאר כנוע לתרבות זרה, חלוש ומפחד מהאיום שמסביבי, מתכופף לנוכח הגאווה האמריקאית והאירופית, נלחץ מ"גזרות כלכליות" וכד', או-אז לא השלמתי את יציאתי ממצרים!
לכן, עצם המפגש עם "שבת הגדול" הוא חלק מתהליך השחרור האמתי. כי שבת של נשמה יתרה (ביצה טז, ריש לקיש) היא שבת של מפגש הנפש האישית, המשפחתית והציבורית עם עצמיותה. היא מפגש עם האצילות, עם התוכן הפנימי, עם האנרגיה הערכית של האדם. עם המקור האלוקי.
וכאשר נהיה נאמנים למפגש זה, ומכוחו נתחבר לחג הרחמים והחירות (רש"י שמות יב, א-כח), אז נבין עד כמה נחוצות היום תעצומות-הנפש של העצמאות הפנימית והמוכנות להילחם בשעבוד של הקטנות, של הרגע, של כאן ועכשיו.
ומתוך מנוחת אמת ואמונה נסתער על אתגרי הדור ונוכל להם, והקשיים רק יעצימו את התחדשות הכוחות (ע"פ 'פרי צדיק' תחילת שמות).
אותו גודל שאליו הנפש של כולנו כמהה להתחבר, הוא שיאיר את התוכן של האביב והניקיון, המצוות והשחרור מתאוות ההתנפחות החמצית.
את הכשרות הפנימית נבקש, את החירות המתאימה לטבע ולנפש (ע"פ מדרש ספרי דברים טז). ורק מכוח האמונה הזאת, נהדר בגילויי הכשרות, גם במאכלים ובכלים, והכל מתוך עין טובה והתחברות אל הכלל, לעומת היציאה ממנו (-מן הכלל) שהיא ככפירה בעיקר (רמב"ם הל' חמץ ומצה על פי מדרש מכילתא).
ומתוך שמחה בחלקנו נזכור את חסדי ה' בדור של גאולה, נהיה מוקירי ומכירי טובה ולא חלילה כפויים ועבדים של אנוכיות. נתאמץ ונתפלל על גאולתנו ועל פדות נפשנו, מול כל צר ואויב, מול כל קטנות ונמיכות רוח, ונאסוף הרבה כוחות מחג האמונה, מלחם האמונה (מצה, על פי זוהר), מזמן האמונה בנצח ישראל.
פסח נקרא שבת (משך חכמה פר' ואתחנן), כי נולדנו ונוצרנו ונגאלנו במצרים בגלל השפע האלוקי שאינו תלוי ואינו מתחיל בנו ובהישגינו (מדרש רבה שיר השירים ב' ט"ו) אלא אך ורק ברחמים האלקיים, שילכו ויתגלו ביתר שאת על ידי עמנו, ארצנו ותורתנו. ומאתנו - לעולם כולו, הזקוק בימים אלו יותר מתמיד למצפן ולמצפון, למקור הכוונה וברכה, לגילוי של צדק וחירות, לא בסמלים אל על פי דברי אלקים חיים (מלכים ב יח).
ומתוך הענווה שתחבור בתוכנו, יתגלה העוז הפנימי בעזרת אלקים צבאות, שממנו נתחבר לגדלות ונשתחרר מהקטנות. נוכל אפוא להיות שותפים באמת בציפייה ובקיום דברי הנבואה בימינו, במיוחד זו של הפטרת שבת הגדול: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו..." - זוהי ההקשבה האמיתית הנחוצה כל כך לכולנו. ו"חמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו".
לחתור למשימות ללא לאות וללא פינוק. ו"שבתם וראיתם"... לשאוף להיות "אוהבי האמת מפני שהיא אמת" ולא מצד רווחיה (מלאכי ג, על פי חגיגה ט ופירוש מרן הרצי"ה).


תגיות: הגדה של פסח



מאמרים נוספים מעלון פרשת השבוע מצורע תשע"ו:
אל תעביד אותם בפרך - הרב אלישע אבינר
נקיות הלשון - הרב דוד לנדאו
שליחות אליהו לפני יום ה' - הרב יואב אוריאל
זבח משפחה - הרב חגי לונדין
גבע ראפ - גבע ראפ

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: