יָרְדָה חֵרוּת לָעוֹלָם
וּבִקְּשָׁה עַצְמָהּ אֵצֶל הָאָדָם
אַךְ זֶה בִּקֵּשׁ לוֹ בִּשְׁמָהּ אֲדוֹנִים אֲחֵרִים.
רָצְתָה חֵרוּת לִפְרֹץ מַעְגָּלִים
כִּי נֶחְסְמָה בִּדְפוּסִים מְקֻבָּעִים
שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים בְּמַחְשֶׁבֶת הָאָדָם
כָּמְהָה חֵרוּת לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכְּבָלִים
כִּי חָשָׁה מַחֲנָק בְּתוֹךְ רְגָשׁוֹת שְׁלִילִיִּים
שֶׁסָּגְרוּ וְאָטְמוּ אֶת לֵב הָאָדָם
עָקְרָה הֶחֵרוּת רַגְלֶיהָ מֵעֹל הַהֶרְגֵּלִים
כִּי הֵם בָּלְמוּ אֶת הִתְחַדְּשׁוּתָהּ
בְּנוֹטְלָם מִן הָאָדָם אֶת חֹפֶשׁ הַבְּחִירָה
בָּרְחָה הֶחֵרוּת מֵעֲרָכִים מְזֻיָּפִים
כִּי הֵם סָתְרוּ אֶת עֶצֶם מַהוּתָהּ
כְּשֶׁנִּסְתַּתְּרָה הָאֱמֶת מִן הָאָדָם
וְהִנֵּה הִיא לְבַדָּהּ מְחוּצָה לוֹ
אַךְ אֵינָהּ מוֹצֵאת כָּאן עַצְמָהּ.
כִּי הִיא” כֵּן הִיא” הֶחֵרוּת
מְשֻׁעְבֶּדֶת…
לָאָדָם.
וְהוּא” בְּעָלֶיהָ” אֵינוֹ יוֹדֵעַ
כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה
יוּכַל לִפְגֹּשׁ בָּהּ
וְהִיא תְּגַלֶּה לוֹ אֶת סוֹדָהּ…