פה-סח בחיי נישואין ולא רק בפסח

פסח מאחורינו ואנו בעיצומה של ספירת העומר. יש גאולה לאומית כיציאת מצרים ויש גאולה אישית” כשהאדם יוצא ממצרי עצמו” ובמידה עוצמתית יותר” כשבני זוג יכולים לצאת ממצרי עצמם באופן אישי ובאופן זוגי” על ידי השיחה ביניהם.
מצוות חג הפסח” כשאין עדיין בית מקדש” היא לספר ביציאת מצרים” פה-סח/שח. העיקר בליל הסדר הוא ההגדה” השיחה” השאלות ושיתוף הדורות שבכוחן לחבר יחד את כל בני המשפחה.
אם כן” בחג הגאולה” מצווה לספר” כחלק מתהליך של גאולה” כלומר החיבור במשפחה הוא דרך השיחה” השאלות” האמירה והדיבור. על אחת כמה וכמה בחיי בני הזוג בנישואין השיחה ביניהם משמעותית מאוד ובעלת חשיבות רבה.
עיקרה של ההגדה הוא בסיפורים. גם עיקרה של השיחה בין בני זוג הוא בסיפורים שכל אחד מהם משתף את זולתו.
שיחה – היא פגישה בין שניים (ויותר)” כאשר האחד כביכול שַׁח (מתכופף) כלפי רעהו” כדי להאזין לדבריו. בשלב ההאזנה” הוא “מצמצם” את עצמו” כדי לתת מקום של כבוד למדבר. השיחה הזוגית” מפגישה את שניהם בדיאלוג והם מאזינים זה לזה על ידי שיתוף בחוויות” ברגשות ובמחשבות.
חשיבותה של השיחה הזוגית היא על ידי סיפורים” כי היא אינה מעוררת התנגדויות” אלא עניין ורצון להכיר את עולמו האישי של בן הזוג. הסיפורים” גם מאפשרים הבנת מצבים בעיקר רגשיים” שבלעדיהם” חוסר ההבנה” גורם לכעסים ו/או לחוסר קבלה של האישיות. להאזין – זו אומנות ההקשבה שיש ללמוד אותה.
כמה טעויות רווחות בזמן השיחה” שגורמות להתנגדות” כעס ו/או נתק. ואף שהטעויות הנפוצות נעשות מתוך כוונה טובה” הן בכל זאת מזיקות. כמו:
” עצות: היא מספרת לו על אמא שלה… והוא מגיב: “לא היית צריכה לענות לה כך…”. “אם היית …אז אמא שלך לא הייתה…” – כל מה שהאשה רוצה” זו הקשבה אמפטית. להבין את רגשותיה בעקבות מה שהיא מספרת. העצות שלו” חוסמות אותה מלהמשיך לשתף ואף מכעיסות אותה בדרך כלל.
” ביקורת/ הערות: הוא מספר לה על מקרה בעבודה. היא מגיבה: “אז למה אמרת לו כך?!…” “חבל ש…” “אולי בגלל זה אתה…” “זה ממש לא בסדר ש..” – הוא מצפה להערכתה ומבחינתו” היא מבקרת אותו על התנהלותו. הערותיה חוסמות אותו מלהמשיך ולספר. עקב כך” הדיבורים עלולים להיות טכניים יותר ולא אישיים.
אם כן” מה ניתן לעשות” כדי שיהיה ביניהם דיאלוג מתמשך ומתפתח?
בהגדת הפסח יש שאלות. גם המאזין ישאל שאלות” לפני שיבטא את דעתו. לדוגמא:”את רוצה לשמוע איך אני רואה את מה שאת מספרת…”
הבה נתייחס לסגנונות של “שאלות” בהגדה ובין בני הזוג:
” שאלת רשע (טענה): “מי בכלל ביקש ממך …” – זו טענה שיוצרת מריבות ודחייה בקשר הזוגי.
” שאלת תם: ” איך אני אדע מה לעשות עכשיו..?” – זו שאלה שיוצרת תסכול ותחושה שיש רצון מצד בן הזוג” אבל הוא לא שותף למצבי הנפש.
” שאינו יודע לשאול: “אני לא יודע מה להגיד לך…” – זו אמירה שיוצרת תחושת בדידות שאין בכלל שותף.
במהלך החיים ייתכן ונתבלבל ושאלותינו יהיו כשאלות הרשע והתם” או שלא נתייחס בכלל.
האתגר בשיחה” לשאול ולענות כחכם.
” שאלת חכם: “מה יעזור לך כדי שתרגיש/י יותר טוב?”
שאלת החכם” יש בכוחה לגרום לאדם להקשיב לעצמו ולמצוא את התשובה מתוכו. היא מאפשרת לאדם שמקשיב לתשובות העולות מתוכו” לצאת מעבדות – מחוסר מודעות” לחירות עצמית – להבנה פנימית” שעל פיה תהיה התנהגות מתוך בחירה ושיקול דעת מתאים למצב שהוא נתון בו.
אמירה חכמה בשיחה הזוגית” עשויה להרגיע ולצמצם כעסים ולתת מבט אחר על אותו מקרה. לדוגמא: “אני יכול להבין שלמרות הכאב- (שותף לרגש)” הייתה לאמא שלך כוונה טובה ש…”
הפה הסח/שח בפסח” בא ללמד לא רק על עצמו” אלא על כלל השנה וכלל החיים יצא ללמד.
יהי רצון” שנדע לשוחח בדברי ריצוי” קירבה ואהבה בנישואין.