מפסידי הזהירות (ב )

“הִנֵּה מַפְסִידֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת וּמַרְחִיקֶיהָ הֵם שְׁלֹשָׁה … הַשֵּׁנִי” הַשְּׂחוֹק וְהַלָּצוֹן” . “הַשְּׂחוֹק וְהַלָּצוֹן” הם ודאי אינם הכרחיים. אך יש כאן שני דברים הקשורים יחד ויש מקום להעמיק” לחלק ולהבחין ביניהם. “הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” ” כלומר בבת צחוק באיזו מידה. וכן” “אז ימלא שחוק פינו” . בוודאי אין זו הבטחה שב”שוב ד’ שיבת ציון” נזכה לקלקולים ולדברים רעים! אם כן” מזה משמע שהשחוק מצד עצמו אינו מוכרח להיות בחטא.
בפסוק “אז ימלא שחוק פינו” בוודאי השחוק הוא דבר טוב. וכן “סבר פנים יפות”. אלא שיש מקום לזהירות. השחוק בעצמו” באופן אבסולוטי” אבסטרקטי ויסודי שנברא בעולם” יכול להיפגש עם סבר פנים יפות ונחת רוח. אך יש מדרגות ואופנים שונים. יש משנה ידועה שמבטאה זאת באופן חינוכי מוסרי: שחוק מחובר לקלות ראש . הכל תלוי במידה. יש שחוק נעים” נוח ויפה של אדם נורמלי” ויחד עם זה אנו מוצאים הרבה פעמים שחוק יחד עם קלות ראש. זה לא מוכרח להיות כן. חז”ל מתייחסים לקלות ראש כגנאי” מגונה” פסול” קלקול ושחיתות מוסרית” היפך של כובד ראש. “אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש” . המובן של כובד ראש הוא רצינות” ולא פיזור הנפש של הפקרות. שחוק וקלות ראש הם מסוכנים” הם “מרגילים את האדם לערוה”” כדברי המשנה שם. אבל יש מקום לשחוק בלי קלות ראש” שחוק של כובד ראש ושל נחת רוח” אף נחת רוח מעצמו. “משמח את המקום” משמח את הבריות” . השחוק כשהוא לבדו” בלי קלות ראש” יכול להיות יפה. השחוק מצוי בסדר חיי האדם בעולם בהרבה מצבים. יש גורמים פסיכולוגיים נפשיים לשחוק” ולפעמים הוא מטריד ומעכב את המחשבה מדברי תורה. יתכן. מכל מקום” יש מקום להבחנה. הביטוי הראשון” “השחוק”” אינו חייב להיות מחובר לקלות ראש. בספר קהלת מופיע “שחוק הכסיל” שאינו חיובי. אך יש גם שחוק שאינו של כסיל” כגון שחוק של חכמים המחובר לדברים רציניים.
אבל הלצון” ד’ ישמרנו” הוא הדבר היותר גרוע בעולם. לצון וליצים” הם אותו עניין” שמוזכר במקרא ובדברי חז”ל. החטא של לצון הוא השחיתות” הרשעה הנפשית” האנושית” היהדותית” המוסרית – היותר גרועה מהכל. לצון הוא סכנה אמיתית” סכנה נוראה. הוא יותר מסובך מאשר “הטיפול והטרדה העולמית”” שמטרידים מדברי תורה וממעשים טובים” אך הם שייכים לנורמליות של חיי האדם .