בהפטרת פרשת אמור קוראים אנו מתוך פרקי הנבואה של יחזקאל על בית המקדש העתידי. במהלך התיאורים הארוכים של מבנה המקדש” מקדיש הנביא מקום גם לתיאור של עבודות הכהנים ומעמדם באותו הבית הנשגב.
בפסוקים הקודמים לאלו המובאים בהפטרה” מודיע הקב”ה כי הוא ירחיק לעתיד חלק מן הכהנים. הכהנים ששמרו אמונים לו ולמצוותיו יזכו לעבוד במקדש” בעוד שהכהנים שעבדו עבודה זרה יורחקו – “וְלֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי וְלָגֶשֶׁת עַל כָּל קָדָשַׁי אֶל קָדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ” (מד” יג).
בפסוקים שלאחר מכן שאנו קוראים בהפטרה מתגלה רוממותם של הכהנים לעתיד. הכהנים שיזכו לשרת יהיו ממשפחת צדוק; זוהי משפחת כהנים מיוחסת אשר קיימו באופן עקבי את מצוות ה’ – “וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי ה'” (שם” טו).
הקב”ה מגלה את רוממותם של הכהנים לעתיד לבוא במספר אופנים. אלו חלקם:
א. הנביא מזכיר מספר דינים הנוהגים בכהן הגדול בלבד” אולם הוא מודיע שבעתיד ינהגו כל הכהנים המשרתים את ה’ בדינים אלו” כמעלת הכהן הגדול (כך הוא על פי המלבי”ם). המדובר הוא על חובת לבישת בגדי פשתים ולא צמר ביום הכיפורים בעבודת קודש הקודשים (פסוק יז. ראה ברש”י); חובת תספורת כל שלושים יום הנוהגת בכהן הגדול בלבד (פסוק כ); ואיסור נשיאת אלמנה (פסוק כב).
ב. בנוסף” יתחדשו בכהני העתיד דינים של רוממות אשר יחייבו אותם להיבדל מבני העם מרוב קדושתם: כאשר הם ייצאו אל העם אל החצר החיצונה” הם מחויבים לפשוט את בגדי הקודש. הטעם שנותן הנביא לכך הוא שקדושתם תהיה כל כך גבוהה עד שאין לעם כל נגיעה בה (פסוק יט).
ג. הכהנים ינהיגו על עצמם להיזהר משתיית יין” אף שלא בשעת עבודתם (פסוק כא” על פי המלבי”ם).
לאחר קריאת דיני הכהונה בפרשת אמור” אנו פוגשים בהפטרה את הכהנים ברוממותם העליונה ביותר – רוממותם העתידית בה ידמו לכהן הגדול בבית המקדש העתידי.