אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ

מדוע למדו חז”ל ש”אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם”” היא הפצרת ה’ בלשון תחנונים דווקא? שנאמר (ע”ז ה א): “תנו רבנן” ‘אִם בְּחֻקֹּתַי’ (ויקרא כו)” אין אם” אלא לשון תחנונים” וכן הוא אומר ‘לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ. כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי’ (תהילים פא). ואומר ‘לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי’ (ישעיה מח)”.
יסוד גדול מבאר הנצי”ב בהעמק דבר” שמערכת ה’שכר והעונש’ של המצוות” אינה דומה לגזירות מלך בשר ודם” המשנה לעיתים דעתו ורצונו לפי נטיית לבו” אלא כמערכת טבעית רוחנית קבועה. הקב”ה מלמדנו בתורתו את חוקי וסדרי רצונו” חכמתו ועבודתו הטבועים בבריאה” ומזהירנו לנהוג על פיהם” בדומה לרופא המזהיר את האדם מפני מאכלים והנהגות הגורמים לחולי” ומזרזו בדברים שבהם תתמיד ותשתפר בריאותו. אדם האחראי על חייו” אם בלע מסמרים ושתה נפט” כלום יכול הוא לבוא בתלונות אל הרופא? כך במדרש רבה (פרשת ראה): “רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם וגו'” אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדָּבָר הַזֶּה בְּסִינַי” בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (איכה ג” לח): מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב” אֶלָּא מֵאֵלֶיהָ הָרָעָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הָרָעָה” וְהַטּוֹבָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הַטּוֹבָה.”
למעשיהם של ישראל” ישנה השפעה כוללת על כל הבריאות הרוחנית והגשמית בעולמו של ה'” “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ” חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ” שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי” (מד”ר). באהבתו ואמונו בנו” חקק בגזירת חכמתו ית'” שאף הופעתו” השגחתו והתגלותו בעולמו” תתנהל כפועל יוצא ממצוותיהם ישראל. ונמצא המשל דומה יותר לרופא המצווה לבנו” וחפץ בהצלחתו ובבחירתו הישרה” ואף מושפע ממנה” ובזה מתבאר לשון התחנונים. “אָמַר רַבִּי אַחָא אַף לְבָנָיו אָמַר כֵּן” שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי” אַשְׁרַי וְאַשְׁרֵיכֶם לִכְשֶׁתְּקַיְּמוּ כָּל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ שֶׁהִתְנֵיתִי עִמָּכֶם. אֵימָתַי” כְּשֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת תּוֹרָתִי” שֶׁנֶאֱמַר: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ” (מד”ר).
בעומק העניין. אוצרות של חכמה והדרכה לאומית ברורה” נלמדים מהפרשה בהתבוננות פנימית. הברכות והקללות” הן ביטוי ישיר ליחס האומה עם נשמתה – התורה. “שכל מידותיו של הקב”ה מידה כנגד מידה” (סנהדרין פ”יא)” וישנו תמיד קשר מהותי עמוק בין אופן התנהלותנו לגוון ההנהגה האלוהית” שכן העולם הנתפס בחושים הנו ביטוי חיצוני” משל וסימן” למצבנו הרוחני” להתרחשות בעולם הפנימי” הערכי.
“אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ”” ותאפשרו לשמים העליונים להזיל השפעות של אור וטוב אלוהי” יתבטא הדבר כסימן גם בעולם החיצון “וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם”. מעשי המצוות הם פירותיו המתוקים של האדם והעם” ולעומתם “וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ”. העולם במצבו המתוקן הוא גן עדן עצמו ממש” אלא שהחטא גרם לסילוקו של האדם ממצב נשגב זה” ולכשיתוקן האדם יגיב גם הטבע לסדרים הפנימיים” “וְעֵץ הַשָּׂדֶה” הן אילני סרק” עתידין לעשות פירות (תו”כ ו). אז תילמד התורה” בלא עמל ויגיעה” כדרך שנאמר בהקשר אחר” “וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו” (תהילים קט” מי מרום בחוקתי)” ובעולם החיצון יתראה הדבר” “וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע”. לכן עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת” שאף הוא ראש השנה” שבעצרת נידונים על פירות האילן” כדי שתכלה השנה וקללותיה (מגילה לא ב). שכל עוד שמר האדם על הציווי האלוהי קודם החטא” החיטה היתה נאכלת כאילן (ברכות מ א)” שלא מצריך עמל של חרישה” זריעה” קצירה וכו'” וכן יהיה לעתיד לבוא.
“וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ”” כאשר שלום בינינו” בתוך האומה פנימה” כאשר הדרכות התורה ביחסים בין אדם לחברו מיושמות באמת. במימד המדיני יתבטא הדבר בהרמוניה אלוהית בין כל אומות העולם (אוה”ח).
כאשר גווני האלימות” הממשית הלשונית והממונית יעברו מתוכנו” או אז” “וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ”. הרמב”ן מבאר ע”פ דעת רשב”י (תו”כ ב) “משביתן שלא יזיקו”” שכל תכונת הטרף בחיות היא ביטוי לחטאי האדם” “כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון אין חיה ורמש ממית”” כי בתחילה לא נזקקו החיות אלא לעשב “וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וכו’ אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה” (בראשית א). “ובהיות ארץ ישראל על השלמות” תושבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם”” “וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן”” “וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי” (ישעיהו יא).
כל הברכות והייעודים הללו יתקיימו בימות המשיח (רמב”ן)” “וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה”(ישעיהו יא). “וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם”.