ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וישלח
פרשה נוכחית: וישב
פרשה הבאה: מקץ
 


הפטרת פרשת נשא

הרב יואב אוריאל

בפרשת השבוע מופיעה פרשת הנזיר, ובמקביל לכך אנו קוראים בהפטרה על תהליכי הורתו ולידתו של שמשון אשר היה נזיר מבטן.
לכאורה מצוי בפרשת שמשון ניגוד בולט לקו העקרוני הנוהג מתחילת ספר במדבר. בספר במדבר מעמידה התורה בפנינו סדר שלם של השבטים, כאשר כולם יחד מתפקדים כמכלול אחד גדול. מפקד בני ישראל וסדר המחנות הם שתי פרשיות גדולות המסדרות לראשונה את העם כולו כגוף אורגני אחד. והנה בניגוד לאחדות זו, אין כשמשון אשר פעל לבדו, בלי גיוס בני העם להילחם איתו. תקופת השופטים בכללה מאופיינת בפירוד פְנים ישראלי איש איש פונה לשבטו, אין מלך בישראל, והעם אינו מסודר כגוף בעל מרכז אחד. יחד עם זאת אצל רוב השופטים (וביחוד אצל המרכזיים שבהם) מצינו שלפחות בשלב הלחימה הם משתפים את שבטם, ואף שבטים נוספים. אך שמשון לעומת זאת, פועל בלא כל שיתוף פעולה וללא עזרה חיצונית כלשהי. כל מלחמתו בפלשתים נעשית בידיו שלו לבדו, ואפילו אדם בודד שיהיה לו לנושא כלים אין הוא לוקח עימו.
זאת ועוד - הסדר הרגיל בתקופת השופטים הוא שהשופט מגיע ומושיע רק בעקבות תשובת ישראל (עיין למשל ו, ו; י, י), רק מכוח המצב המוסרי המתוקן של האומה בכללה יש מקום לפעולת השופט. אולם שמשון הוא השופט היחיד שאצלו לא נזכרת תשובת ישראל לפני תיאור פעולותיו. משמעות הפסוקים היא אם כן שעל פי הסדר הרגיל לא היו ישראל ראויים לישועתו של שמשון.
הנקודה שבה ניכרת ביותר בדידותו של שמשון היא בפרק טו כאשר אפילו בני שבט יהודה, השבט המוביל את האומה, מסגירים את שמשון לפלשתים מתוך תפיסה והבנה ש"מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים" (שופטים טו, יא). מעשה זה מלמד עד כמה מנוגדים מעשי שמשון למעמד הנפשי של האומה.
דבר זה דורש בירור: לכאורה מצב שבו אדם בודד 'לוקח את החוק לידיים' ומבצע פעולות בעלות השלכות לאומיות, אינו דבר מתקבל כלל וכלל. הסדר הרגיל הוא שעל כל אדם, ובמיוחד על המנהיגים, מוטל להתחשב במצב העם ובמעמדו. אז מהי אפוא הסיבה לדרכו זו של שמשון?
בדברי חז"ל על הברכה שבירך יעקב את שבט דן, שבטו של שמשון, נשפך אור גדול על שאלה זו. יעקב בירך את דן: "דן ידין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". במסכת סוטה (י, א) מתבאר כי ברכה זו מכוונת לשמשון: "ואמר ר' יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר: 'דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל'... מעין שמו של הקדוש ברוך הוא - מה הקדוש ברוך הוא מגין על כל העולם כולו, אף שמשון מגין בדורו על ישראל". ובמדרש בראשית רבה (צט,יא) מתבאר שברכה זו עוסקת בלחימה של שמשון לבדו - "כאחד שבטי ישראל - כיחידו של עולם שאינו צריך סיוע במלחמה, שנאמר (ישעיה סג): 'פורה דרכתי לבדי', כך שמשון העומד מדן אינו צריך אחרים שיסייעו אותו".
יעקב מברך את שבט דן שיקים מתוכו מנהיג אשר ינהיג את העם לא מתוכם אלא מעליהם. מנהיג זה אינו פועל כנבחר של הציבור, אלא כשליחו של הקב"ה. בחזונו זה של יעקב קמה וניצבת תבנית מיוחדת של הנהגת עם ישראל. יעקב צופה כי יהיה דור בו פעולות המנהיג ינבעו באופן ישיר 'מלמעלה' - מהנהגת ה' את העולם, ולא 'מלמטה' - ממצב הדור והשעה.
קריאת פרשת שמשון בהפטרה מבהירה מחדש את עניין הנזיר שבפרשת השבוע. לאחר העמדתו וסידורו של מחנה ישראל בכללו בפרשיות אלו, מעמידה התורה הנהגה משלימה של התנשאות נפשית של אדם בודד. ישנם מצבים שבהם אדם אחד מוצא בתוכו רוממות בעלת סדר גודל חדש; רוממות שאינה נולדת באופן רציף מן המצב הפשוט של הדור. אדם שכזה הנשלח מאת הקב"ה מזכה את הציבור כולו ומרוממו.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: