הר גדול שיהפוך למישור

זכריה הנביא היה מאנשי כנסת הגדולה והתנבא בתחילת הבית השני. בפרק ד של ספר זכריה מתוארת מנורת זהב אשר דולקת באופן פלאי בעצמה” ללא צורך במגע יד אדם – החל משלב מסיק הזיתים מן העץ” וכלה בשלב יציקת השמן לבזיכי המנורה.
זכריה הנביא מתפלא אל נוכח מראה שכזה – “וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי” (ד). כך מפרש רש”י את התמיהה הזו – “מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו”. ואכן תמיהה זו היא מתבקשת – הן הסדר הרגיל הוא שהדלקת המנורה היא תפקיד ומצווה של בני ישראל” ומדוע זה בחזון דולקת המנורה מאליה?
מלאך ה’ עונה לזכריה כי בחזון זה גנוזה הנהגה מיוחדת של הקב”ה עם ישראל. על פי הנהגה זו” עומד הקב”ה לבצע בעצמו מהלכים אשר על פי הסדר הרגיל היו ישראל זקוקים לבצעם תוך השקעת כוח ויזע. אלו דברי המלאך (ו): “וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה’ אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה’ צְבָאוֹת”. המצודת דוד מבאר כי הנהגה זו תהיה בזמן המשיח אשר יבוא מזרע זרובבל. על פי החזון – “ממשלתו על הגויים לא תהיה בעבור חילו הרב ולא בכח זרועו יכבשם במלחמה. אלא ימשול בם מבלי טורח מלחמה. כי אם ברצוני [=ברצון ה’] כי אתן בלב הגויים להיות נכנעים לו וסרים למשמעתו ויהיה דומה לעריכות נרות המנורה שהיו מבלי טורח אבל הכל נעשה מעצמו כי הזיתים נתלשו מעצמם ונדרכו מעצמם”.
הקב”ה ממשיך ומתאר כיצד מכשולים עצומים הנמשלים להרים גבוהים יפתרו בקלות על ידי המשיח שיקום מזרע זרובבל – “מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר”.
כאשר אנו פוגשים יעודים עצומים שכאלה על פעולות ה'” אנו עשויים לחשוב שכאשר הקב”ה יבצע הכול בכוחו” לישראל לא יהיה כל תפקיד. אולם הקב”ה ממשיך ומגלה כי המשיח הבא מזרע זרובבל הוא שידרש לבצע בידיו את בניית בית ה’ העתידי – “יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה”.
אם כן” עלינו להבין – מיהו הפועל אשר יוביל את גאולת העתיד – האם יהיה זה ה’ בכוחו ובניסיו או שמא ידיו של זרובבל הם?
בספר אורחות צדיקים (שער השמחה) ביאר באופן נפלא שהדברים אינם סותרים. פעמים משתמש הקב”ה במעשה האדם כדי לבצע את תכניותיו שלו. במקרים כאלה תפקידו של האדם הוא אמנם ללכת בדרכים העומדות לפניו” אך במקביל עליו לדעת כי באמת אין הדברים נעשים בכוחו אלא בכוחו של הקב”ה. ואלו דברי הארחות צדיקים: “צריך שיבטח בשם יתברך” שיצליחהו בעסקיו ולא יבטח על מלאכתו ועסקיו. אך יחשוב אשר מלאכתו ועסקיו הם דרך לפרנסתו מאת השם יתברך. כמו אדם הבוקע עצים בגרזן – אף על פי שהגרזן חותך העץ” אין הכח בא מן הברזל” אלא מן האיש הבוקע בברזל לחתוך בו העץ. ואדם שיש לו מלאכה או איזה עסק שיהיה מפרנס בו בני ביתו” לא יחשוב: לולא המלאכה ההיא היה הולך לאבדון… כי כל מעשי ידיו וצרכיו ביד האל הם” והרבה שלוחים למקום” כמו שאמר הכתוב (שמואל א יד ו): “כי אין לה’ מעצור להושיע ברב או במעט”” ואומר (דברים ה יח): “כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל”” ואומר (זכריה ד ו): “לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה’ צבאות”.
ולסיום: יש לשים לב שאף שהעיקרון זהה” הבדל גדול יש בין השגחת ה’ על הפרנסה ובין זו שתחול על המשיח. בעוד השגחת ה’ על פרנסת האדם היא נסתרת” הרי שבזמן המשיח תהיה יד ה’ גלויה” והצלחת מעשיו תהיה עצומה. ביחס למשיח נאמר בנבואת זכריה כי כל הקשיים העומדים בדרכו יתפוגגו; בימיו יהפוך כל הר גדול למישור.