היה אפשר לטעון “סתם בטעות אני לא נשוי וזה רק עניין של מקרה..”. ואין זה נכון. אנחנו מבינים שלכל דבר יש סיבה פנימית. הרווקות איננה ‘תאונה’ מקרית אלא סימפטום של מחלה עמוקה שעלינו ללמוד לרפא. שורש השורשים של המחלה הוא הייאוש” כלומר אמונת שווא שכנראה אין מי שיתאים לי. החשיבה הזאת יונקת מתפישה לא פחות קשה שבעצם אומרת שכביכול לבד מן ה'” יש רע מהותי ולפעמים ולא תמיד ניתן לתקן אותו.
אולם אין דבר מחוץ למערכת התיקון. הרמח”ל” רבי משה חיים לוצטו” כותב בספרו ‘קלח’ פתחי חכמה’:
ותועלת החכמה הזאת הוא שנבין זה בידיעה ברורה” שהוא מה שנצטווינו על זה” “וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד”. ואיך נבין זה? אלא כשנבין ההנהגה הזאת הסובבת מראש העולם עד סופו” אז יהיה דבר זה נראה לעיניים שכך הוא” שהכל הוא רק מאתו ית”ש להעמיד רק חפצו הטוב להיטיב” ולא בשום עניין אחר. ואותם הדברים שהיו מתקשים לעינינו” והמכשילים את הרשעים להיות פוקרים” הם עצמם יהיו המגלים לנו האמת הזה” והמודיעים לנו הייחוד האמיתי הזה בכל דרכיו” כמ”ש. נמצא שתי הבחנות יש לנו בזה” פירוש” בעניין הרע הנראה עתה בעולם. הא’ הוא” שאינו יוצא מרשות אחר ח”ו שיוכל להתקיים נגדו. והב’ היא” שסופו יהיה טוב. (קל”ח פתחי חכמה” הרמח”ל” פתח ב'” עמ’ ט’)
עלינו להאמין שהכול הוא לטובה ובכול גנוז טוב. ‘טוב שכעת אני לא נשוי וזה מאפשר לי לעבוד על עצמי ולבנות אישיות בריאה יותר לחיי הנשואים. אני נמצא בגלות” בתקופה של ריחוק מחיי” מעצמי” אבל בזכות הריחוק הזה” מתוך המפגש עם המרירות אני הולך להעצים את אישיותי’. אישיות מבוססת על מוח ימין” כלומר על ראייה חיובית של המציאות.