צמאה לך נפשי

זריזות נמשכת מיראת ד’ ומאהבת ד'” כפי שלמדנו כבר . “וְאָמְנָם כְּבָר יָדַעְתָּ שֶׁהַנִּרְצֶה יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא חֵפֶץ הַלֵּב וּתְשׁוּקַת הַנְּשָׁמָה” . עיקר עבודת ד’ של אדם מישראל היא הגישה: מתוך יראת ד'” מתוך אהבה ושייכות” ולא בעל כרחו בכפייה דתית” כאילו הוא עושה טובה למישהו. עשה טובה לעצמך ולכלל ישראל! צריך ערוּת לתורה ולמצוות” לסדר החיים הנורמליים של היהודי הנורמלי. “כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו” . אין הוא רחוק וזר. כשיש “חֵפֶץ הַלֵּב וּתְשׁוּקַת הַנְּשָׁמָה”” יש ערוּת” זריזות וחיוניות. “וְהוּא מַה שֶּׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּל בְּחֶלְקוֹ הַטּוֹב וְאוֹמֵר” ‘כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים” צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים’ וְכוּ'”. דוד המלך זכה למדרגה זו של געגועים לשם שמים” ומתוך כך געגועים לתורה ולמצוות: “‘נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ד”” ‘צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי’ “.
צריך חיזוק והתפתחות רוחנית קדושתית כדי להגיע לצימאון הזה. החמדה הזאת אינה נמצאת אצל כל אדם. אך אם לא הגיע למדרגה של “כל עצמותי תאמרנה” ” האם יתייאש? חס וחלילה! “וְאוּלָם הָאָדָם אֲשֶׁר אֵין הַחֶמְדָּה הַזֹּאת לוֹהֶטֶת בּוֹ כָּרָאוּי” עֵצָה טוֹבָה הִיא לוֹ שֶׁיִּזְדָּרֵז בִּרְצוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִזֶּה שֶׁתִּוָּלֵד בּוֹ הַחֶמְדָּה בַּטֶּבַע” כִּי הַתְּנוּעָה הַחִיצוֹנָה מְעוֹרֶרֶת הַפְּנִימִית”. עצה טובה היא שהוא יעשה לעצמו זריזות. זו התעמלות בריאה מאוד” התעמלות רוחנית מוסרית” שמוסיפה אש פנימית. יש כאן השפעה הדדית חיונית פסיכולוגית. לכתחילה” צריך שמתוך הפנימיות תתגלה הזריזות והערוּת החיצונית. אך לא פחות מזה” יש מצבים שהזריזות החיצונית גוררת את הפנימית. שני הצדדים נכונים יחד ומשלימים זה את זה.
“וּבְוַדַּאי שֶׁיּוֹתֵר מְסוּרָה בְּיָדוֹ הִיא הַחִיצוֹנָה מֵהַפְּנִימִית”. הפנימית היא במעמקים. “ממעמקים קראתיך ד'”. תיתכן חולשה במעמקי הלב. יותר קל לאדם לעשות פעולות בידיים” או ריקודים וקפיצות” מאשר החינוך העמוק בתוך מעמקי הנפש” האימוץ פנימי. אך יש מקום להניח שמתוך כך יהיה לו גם רווח פנימי בתוך מעמקי הנפש. עצה טובה שיעשה לעצמו זריזות חיצונית והיא תחזור ותשפיע עליו זריזות פנימית נפשית. “אַךְ אִם יִשְׁתַּמֵּשׁ מִמַּה שֶּׁבְּיָדוֹ” יִקְנֶה גַם מַה שֶּׁאֵינוֹ בְּיָדוֹ בְהֶמְשֵׁך”. הזריזות תרגיל אותו למרץ” לנעימות ולתענוג בעשיית המצוות. ה’מסילת ישרים’ מבטא זאת במילים יותר חזקות: “כִּי תִוָּלֵד בּוֹ הַשִּׂמְחָה הַפְּנִימִית וְהַחֵפֶץ וְהַחֶמְדָּה מִכֹּחַ מַה שֶּׁהוּא מִתְלַהֵט בִּתְנוּעָתוֹ בְּרָצוֹן”. לא רק תענוג” אלא שמחה פנימית” מתוך התלהבות והתרגשות בתפילה ובמצוות. ההתרגלות לזריזות וההתלהטות במעשים ובדיבורים הקדושים שמסביב למעשים – בעצמה תחזור ותזעזע את הערוּת הפנימית” הרגשית והפסיכולוגית. “מִכֹּחַ מַה שֶּׁהוּא מִתְלַהֵט בִּתְנוּעָתוֹ בְּרָצוֹן”” הוא יגיע ליותר מרצון: כוונה! לטבע אמיתי פנימי פסיכולוגי.
הוא מסיים בשני פסוקים. “וְהוּא מַה שֶּׁהָיָה הַנָּבִיא אוֹמֵר” וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ד'”. כאשר יש דעת ד’ אמיתית” יש זרם של רדיפה” כמו “רדיפי מיא”. “נרדפה” – נרוץ ונשיג בזריזות את השייכות לשם שמים. ועוד פסוק על התלהבות ומרוצה לד’: “וְכָתוּב” ‘אַחֲרֵי ד’ יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג'”” מתוך בעירה פנימית .