נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת

“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וְכִי נָחָשׁ מֵמִית” אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא” בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם” הָיוּ מִתְרַפְּאִים” וְאִם לָאו” הָיוּ נִמּוֹקִים” (משנה ר”ה ספ”ג).
מדוע לקו ישראל ע”י “הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים”” ומדוע נעשה דווקא הנחש אמצעי לרפואתם?
מבאר רבינו המלבי”ם (בראשית ג” יט ובמדבר כא” ד)” שהעניין שקרה לאדם הראשון בג’ גופים” אדם” אישה ונחש” נוהג עד היום גם בזרעו” אך שלוש הדמויות הללו מופיעות בגוף אחד” בכל אחד מאיתנו. הנשמה העליונה” המתגלה בשכל ובבינה וכיוצא בזה” היא בבחינת האדם. הגוף” הוא בבחינת האישה” המקבלת את הנשמה. הנחש” הוא בבחינת יצר הרע” המטיל ארסו בגוִיה” ומפתה אל התאווה והמותרות וכל דבר פשע.
אם נמשך האדם זמן רב אחר יצרו” נעשה הוא כנחש אשר “עָפָר לַחְמוֹ” (ישעיהו סה)” כיוון שנפשו ניזונה מחומריות גסה ונמוכה” במקום לצרוך ממזון הנשמה הזך” התורה” ‘לחם השמים’. לכן אמרו חז”ל” “שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש”” ומתי? כש”לא כרע במודים” (בב”ק טז.). אדם שיצרו נושכו” והנחש שבקרבו נעשה לו כטבע” הרמוז כאן במספר שבע” מאבד נשמתו וגופו מעוה”ב ומעוה”ז. אולם” אם ‘כורע הוא בברכת מודים'” ר”ל שב אל ה'” מתוודה על חטאיו ומודה לו על רוב טובותיו” ישוב אל קומת האדם הראויה לו.
סדר השגחת ה’ הוא” שבדרך שמנהיג האדם את ‘עולמו הקטן'” כלומר באותה מידה שגופו קשוב לעצת נשמתו” כן תתעורר לעומתו ההנהגה האלוהית בעולם הגדול” בין לטוב ובין לרע. “וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ”” “כאדם שהטורח בא עליו” ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר” ואין לו מקום בתוך לבו” לגור שם אותו הצער” (רש”י). “וַיְדַבֵּר הָעָם בא-לוהים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל”. כאשר עם ישראל נופל ללשון הרע” הרי המהות הנשמתית הפנימית” נשלטת ע”י הנחש הפנימי” וכתוצאה” בעולם החיצוני” “וַיְשַׁלַּח ה’ בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים”” מידה כנגד מידה. “אמר ריש לקיש” מאי דכתיב “אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן” (קהלת י). לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש ואומרות” ארי דורס ואוכל” זאב טורף ואוכל” אתה מה הנאה יש לך? אומר להם” וכי מה יתרון לבעל הלשון?” (ערכין טו). אולם כאשר ‘כרעו העם במודים'” “וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בה’ וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה’ וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ”” והתחננו שיסיר ה’ את הנחש הנמצא בקרבם” ובזוהמת ארסו פוגם אמונתם” או אז הודרך משה בדרך התיקון” ע”י הבטה אל נחש הנחושת.
“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף”. משה רבנו” משל בכוחותיו החומריים” עד שכולם נעשו קודש לה'” והתרוממו מן הארציות אל הרוחניות. וכך נעשה הנחש שלו” כוחות היצר הרע” למטה אלהים בכפו” והיה כולו קדש קדשים. זו הסיבה” שיצרו של משה לא נקרא ‘נחש'” שמורה על יסוד העפר וכוח הטומאה שבו” אלא בשם ‘שרף'” ע”ש יסוד האש והרוחניות העליונה” שגברו על יסוד העפר בנפשו. ע”כ אמר ה’ למשה” “עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף”” ואמרו חז”ל ביומא ג'” “עשה לך – משלך”” עשה ביטוי חיצוני” לכך שבטל בקרבך כוח הנחש” ושים אותו למעלה על נס להתנוסס” הפך הנחש הזוחל על גחונו. “וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי”” ילמד ממך להתגבר על הנחש הפנימי” להתרומם אל הרוחניות ו’לכרוע במודים'” “וָחָי”” שמשעה שלא יזיק הנחש בקרבו” שוב לא ינזק מן הנחש החיצוני.
בכל הדורות” ביטול כל גווני ‘הנחשים השרפים’ הנושכים אותנו מבחוץ” אינו מתאפשר אלא ע”י סילוק השפעתם בנפש” דרך עילוי פנימי. חשבון זה נוהג בין בפרט ובין בכלל. יִּשְׂרָאֵל” בִּזְמַן שֶׁמִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה” וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם” מִתְרַפְּאִים.