סיפר הג”ר חיים קנייבסקי: מעשה בתלמיד שרצה להתקבל לישיבת החתם סופר” ולא קיבלוהו כיוון שלא ידע כלום” אף לא לקרוא. אך הבחור התעקש” ולבסוף קיבלו אותו. בחורים לימדוהו א”ב” תפס בקושי” ולמחרת שכח הכול. אך הוא התעקש שוב ושוב עד שידע. אז לימדוהו חומש” ושוב היה קשה לו מאוד” אך התעקש והצליח. וכן התאמץ מאוד מאוד עד שתפס את הגמרא לאט לאט. לבסוף” אחרי עשרות שנים נעשה תלמיד חכם גדול וראש קהילה חשובה.
עוד סיפר על תלמיד ישיבה חלש שאצלו אפילו המילים לא התחברו זו לזו” אבל התעקש” התאמץ והצליח.
וכן סיפר על שני בחורים שלמדו בחברותא” אחד כשרוני ואחד חלש” כך שהראשון נחשב לרבו של השני. אך אחרי כמה שנים המצב התהפך” והשני נעשה רבו של הראשון” כי החלש השקיע מאמצים והכישרוני לא השקיע.
והגראי”ל שטיינמן הזכיר ששמונים תלמידים היו לו להלל הזקן והקטן שבהם רבן יוחנן בן זכאי (ב”ב קלד א)” ולבסוף הנהיג את הדור בתורה. והוא הדין במי שמשקיע.
וכן סיפר על הנצי”ב שלא היה בעל כשרון” והתייאשו ממנו” אך הוא הסתגר בלימוד עשרים וחמש שנה” עד שנעשה גאון עולם (כאיל תערוג פט).
וסיפר הגר”ש גרוסברד” שבישיבת גרודנא היה בחור עם ראש סתום” אך התמיד בשקידה עצומה” ולבסוף נעשה תלמיד חכם ורב קהילה (שם).
והג”ר שמואל וואזנר בעל שבט הלוי למד בישיבת חכמי לובלין” לא תמיד הבין הכול” אך למד בהתמדה גדולה” גם בשעות מאוחרות” במאמץ להבין. פעם שמע שיחה בין שני בחורים: ברור שהעילוי של ישיבתנו יהיה רבה של לודז’! השני הוסיף: וכן ברור שמשמואל וואזנר לא יצא כלום” אלא בעל מלאכה הקובע עיתים לתורה. – זה נכון” הוסיף הראשון” כואב הלב” אך זו היתה טעות שקיבלו אותו לישיבה. חבל שהבחור הזה לא מכיר את מקומו ולא עוזב בעצמו. – כן אמר השני” אמנם הוא מתאמץ ומשקיע” אבל אין לו סיכויים.
הם לא ידעו שהוא מתחבא בפינה ושומע כל מילה וכואב לבו בקרבו. הוא כבש פניו בגמרא מרוב בושה. אבל הוא לא נכנע. נטל מחברת חידושי תורה שלו ורשם: “שמואל הלוי וואזנר” רב העיר לודז'”. וכן נהג מאז לחתום כל חידוש בתורה” כמובן בלי שאיש ירגיש. וכך חיזק את עצמו נגד פיתויי היצר הרע שבאו לייאשו. אמנם לבסוף” לא נעשה רבה של לודז'” אלא של זכרון מאיר” גאון גדול ופוסק גדול (בדרכו 91)…