הכרת הטוב

“מַה שֶּׁיּוּכַל לְהַגְבִּיר הַהִתְעוֹרְרוּת הַזֶּה” הוּא הַהִסְתַּכְּלוּת בְּרֹב הַטּוֹבוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה” . יש להסתכל ממקור התורה” ברוב הטובות לכל עם ישראל” בדורות הקדמונים ובדורות האחרונים. יש להסתכל הרבה בהיסטוריה הישראלית ממקורות רבותינו” בניסים ובנפלאות” ולא להתכחש לחסדי ד’. אבל לא רק בטובות ההיסטוריות יש להתבונן” אלא גם לשים לב לערך החיים של כל אחד ואחד מאיתנו” מה נעשה במציאות החיים שלנו. באמת” “בכל עת ובכל שעה” יש חסדי ד’. על כל רגע ורגע יש להכיר טובה לריבונו של עולם. נזכור את זה” נתרגל לזה ונתבונן בזה. הבנה זו שייכת לכל אדם” והיא יסוד הזהירות והזריזות. “וְהַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ מֵעֵת הַלֵּידָה עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן”” באופן אישי” פרטי. לא שמים לב” אין זמן” אין מתבוננים בזה ואין מרגישים! באותה מידה שהאדם יתאמץ קצת מפעם לפעם” “שֶּׁיַּרְבֶּה לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים אֵלֶּה” הִנֵּה יַרְבֶּה לְהַכִּיר לְעַצְמוֹ חוֹבָה רַבָּה אֶל הָאֵל הַמֵּיטִיב לוֹ” וְיִהְיוּ אֵלֶּה אֶמְצָעִים לְשֶׁלֹּא יִתְעַצֵּל וְיִתְרַפֶּה מֵעֲבוֹדָתוֹ”. אלה האמצעים להרבות זריזות ביחס לדרכי החיים של האדם” בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
בבוקר אומרים: “מודה אני לפניך מלך חי וקיים”. יש אימרה בשם גדול אחד: “כאשר אדם מקבל טובה מחברו” הוא אומר תודה. רגילים לכך. מריבונו של עולם” מקבלים טובות כל החיים” ואין צריך לומר תודה?!” יש לזכור ולומר תודה. כשחסר לאדם” הוא נזכר בזאת. אך באופן נורמלי סדר החיים של היהודי מתחיל בבוקר בהכרת טובה לריבונו של עולם: “מודה אני לפניך”. ומתוך כך עליו להיזכר בכך כל רגע” כל עת וכל שעה במהלכי חייו. זהו עניין יסודי מאוד.
“כָּל מַה שֶּׁיַּרְבֶּה לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן” במה שנעשה איתו בילדות ובבגרות” בענייני החיים ובסיבוכי החיים” יבין שהכל היה יכול להיות אחרת” ובכל זאת” ברוך ד'” זה כך ולא אחרת – בתחום הרוחני והמעשי” הפרקטי והמסחרי” היחידי והציבורי. יש צורך לומר תודה לא רק במילים ובביטויים חיצוניים באופן פורמאלי” אלא מתוך ישרות והכרת טובה. כאשר מקבלים גמילות חסד ממישהו” הכרת טובה מתבטאת ברגש. זהו דבר ישר יפה ונורמלי” ואם יש אפשרות להכיר טובה במעשה” ולגמול טובה בכל הזדמנות” זה ודאי נכון מאוד.
אנו מקבלים טובות מריבונו של עולם “בכל עת ובכל שעה”. איך נגמול טובה? אין בכוחנו! יש אפשרות: הליכה בדרכי ד'” להמשיך חינוך בדרכי ד’. ריבונו של עולם מתגלה בתורה” מתגלה בהשראת השכינה” ועלינו ללכת בדרכיו” כדברי חז”ל: “מה הוא חנון ורחום” אף אתה היה חנון ורחום”. זו תהיה הכרת טובה באופן מעשי: הביסוס הגדול של המוסריות הישרה והעמוקה על פי הדוגמה של מעלה” על פי הליכה בדרכיו.
“כִּי הֲרֵי הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָכוֹל וַדַּאי לִגְמֹל לוֹ טוֹבָתוֹ יִתְבָּרַךְ…”. אינו יכול לגמול טובה לריבונו של עולם כמו שגומל טובה לחבר” לכן לפחות יעשה מה שיכול” בשני דברים: “לְפָחוֹת יוֹדֶה לִשְׁמוֹ וִיקַיֵּם מִצְווֹתָיו”. ההודאה היא ביטוי לכך שאיננו מטומטמים” איננו טיפשים” אלא מכירים בטובה שאנחנו מקבלים: “מודים אנחנו לך”. וכן אנחנו הולכים בדרכיו במעשה על ידי “קיום מצוותיו” בכל המובנים” בין אדם למקום ובין אדם לחברו” מצוות יחידיות ומצוות ציבורית” מצוות שאנחנו מחויבים כלפי כלל ישראל” מצוות שאנו חייבים כלפי המדינה” כלפי העם” כלפי הצבא” ועל הכל – כלפי התורה” “יגדיל תורה ויאדיר”” להרבות כוחות רוחניים בישראל” שזהו חסד גדול לכלל ישראל .