ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


סידרת "מלחמה ושלום" - חלק ה': הנוסחה לשלום אמת

נתן קוטלר


בשבוע שעבר ראינו שהמוסר האלוקי בלחימה בנוי מארבעה מעגלים. המעגל הראשון במוסר הלחימה על פי התורה הוא קדושת המחנה הצבאי. הפעם נברר את המעגל השני: המפגש הראשוני עם המלחמה: הקריאה לשלום.
לפתוח את המלחמה בשלום
בפרשת שופטים נאמר: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ" (דברים כ, י-יא). מדוע מוטלת עלינו החובה לקרוא לשלום? הקריאה לשלום מבטאת את הרעיון שהמלחמה אינה אידיאל אלא מטרתה להביא שלום ולכן, אנו עושים כל שביכולתנו למנוע מלחמה (עקידת יצחק במדבר שער פא; דברים שער צז).
הדילמה: שלום במלחמה?!
שאלה: איך אנו יכולים להבין את הקריאה לשלום בעיצומה של מלחמה? והרי השלום והמלחמה הם שני קטבים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח מן המערב! ולכן איך אנו מצפים מהאויב שאתמול שנא אותנו וביקש להילחם בנו לשכוח זאת, והיום לאהוב אותנו ולעשות שלום?
תשובה: חז"ל מדריכים אותנו לברר מתי קוראים לשלום? עם מי קוראים לשלום? ומהם התנאים של הקריאה לשלום?
מתי קוראים לשלום?
הקריאה לשלום הראשונה בתולדות עם ישראל, הייתה הקריאה לשלום של משה כלפי סיחון מלך האמורי "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם" (דברים ב, כו). לאחר מכן אנו מוצאים שיהושע שלח שלוש איגרות לכל העמים בארץ ישראל לפני הכניסה לארץ "מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה יעשה" (ירושלמי שביעית ו, א; רמב"ם הל' מלכים ו, ה).
מהו 'הטיימינג' של הקריאה לשלום בשני מקרים אלו? האם מדובר לפני המלחמה או בעיצומה של המלחמה?
המהר"ל מסביר שהקריאה לשלום יכולה להיות רק לפני המלחמה ולא בעיצומה של המלחמה. ולכן, הקריאה לשלום של משה ושל יהושע היו לפני המלחמה (גור אריה דברים כ, י). הקריאה לשלום של משה כלפי סיחון מלך האמורי, היתה לפני שהגיעו לארצו של סיחון ולפני שהמלחמה נראתה באופק. הקריאה לשלום של יהושע כלפי העמים בארץ ישראל, היתה לפני שנכנסו לארץ ועברו את הירדן. "שלש פרסטיניות [=איגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ" (ירושלמי שם).
כאשר קולות המלחמה טרם נשמעו ולא הגיעה עדיין שעת המלחמה, ניתן לקרוא לשלום. אולם, כאשר נמצאים במצב של מלחמה, הקריאה לשלום אינה רלוונטית, כי אי אפשר לשנות ברגע אחד, באמצעות שלום של פיסת נייר, את תחושותיו של האויב כלפינו. שהרי הקריאה לשלום אינה הפסקת אש או הסכם שלום, אלא הזדמנות לתהליך עמוק ואמיתי של שלום אמת ובר קיימא.
עם מי קוראים לשלום?
בספר שמואל ב' מסופר שדוד המלך שלח משלחת לקרוא לשלום לחנון בן נחש, מלך בני עמון (שם י, ב; מלבי"ם שם). אולם התגובה של בני עמון היתה הפוכה לחלוטין ממחוות השלום של דוד והאשימו את המשלחת בריגול (שם ג). התוצאה היתה השפלה לאומית וביזיון נוראי "וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם" (שם ד). בסופו של דבר בני עמון גררו עמהם למלחמה את מלך מעכה, ארם צובא, ארם נהריים (שם ו) ופרצה מלחמה גדולה נגד עם ישראל.
איך ייתכן שהקריאה לשלום של דוד המלך הביאה לידי מלחמה מצד בני עמון?
חז"ל לומדים מסיפור זה שדוד המלך קרא לשלום אל מי שלא היה צריך לקרוא לשלום ובסופו של דבר יצאה מכך תקלה גדולה ומלחמה עם ארבע אומות. "את[ה] מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים, לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור...שבקש [=דוד] לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא לא תדרוש שלומם" (במדבר רבה פינחס כא, ה). כאשר אנו מנסים לקרוא לשלום כלפי אומה שמערכת הערכים שלה מבוססת על כוחניות ורוע, המחווה לשלום שלנו עלולה להתפרש אצל אומה זו כחולשה המזמינה מלחמה. "אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" (תהילים קכ, ז). ולכן, הקריאה לשלום כלפי מי שלא צריך לקרוא לשלום, עלולה להביא לידי מלחמה במקום השלום המיוחל.
בספרו 'יתרון הדמוקרטיה', נתן שרנסקי מתאר את הפער העצום בין מדינות דמוקרטיות "חברות חופש", לבין מדינות דיקטטורות "חברות פחד". שרנסקי כותב בפרק "אין שלום עם דיקטטורים" את הדברים הבאים: "מבנה הפעולה של הדמוקרטיה הופך את הארצות הדמוקרטיות לשוחרות שלום במהותן, ואילו מבנה הפעולה של הרודנות הופך את הארצות הלא דמוקרטיות לרודפות מלחמה במהותן" (עמ' 92). ולכן, אפילו אם משטרים שאינם דמוקרטיים יחתמו על הסכמי שלום, זה יהיה רק בהתאם לאינטרסים שלהם וברגע שיהיו להם אינטרסים מנוגדים - הם יבטלו את הסכמי השלום. "מסיבה זו, שלום אמיתי ובר-קיימא אפשר לעשות רק עם מדינות דמוקרטיות" (עמ' 93).
האמת והשלום
האמת נקראת חותמו של הקב"ה (שבת נה, א) והשלום שמו של הקב"ה (ויקרא רבה ט, ט). מה ההבדל בין חותמת לבין שֵם? בחותמת האותיות יוצאות בבת אחת ואילו בכתיבת שֵם, האותיות נכתבות בזו אחר זו. כמו החותמת שיוצאת בבת אחת, האמת מאוד כללית ומוחלטת. ואילו כמו כתיבת האותיות בזו אחר זו, השלום דורש תהליך ארוך שדורש הזדהות מכל פרט (ע"פ דברי הרב קוק). הנוסחה לשלום אמת, היא רק כאשר משלבים את האמת והשלום יחדיו ועוברים תהליך עמוק ואמיתי לקראת השלום המיוחל. "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח, יט).
לתגובות: [email protected]


תגיות: האמת והשלום | סדרת מלחמה ושלום | שלום



מאמרים נוספים מעלון פרשת פנחס התשע"ו:
לא להתייאש אם קשה ללמוד - הרב שלמה אבינר
טיול מסוכן - הרב אלישע אבינר
הכרת הטוב - הרב דוד לנדאו
משל הרועה והצאן - הרב זיו רוה
צרת הנביאים בימי אליהו - הרב יואב אוריאל
היום בו כבתה השמש - הרב חגי לונדין

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: