סידרת “מלחמה ושלום” – חלק ו’: מוסריות במצור

בשבוע שעבר ראינו את המעגל השני במוסר הלחימה על פי התורה: הקריאה לשלום. הפעם נברר את המעגל השלישי: מוסריות במצור.
השארת נתיב מילוט במצור
בפרשת מטות נאמר: “וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה” (במדבר לא” ז). מה היה הציווי שלאורו צרו על מדין? חז”ל אומרים “ויצבאו על מדין” הקיפוה מארבע רוחותיה. ר’ נתן אומר נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו” (ספרי מטות קנז). הרמב”ם פוסק כשיטת ר’ נתן: “כשצרין על עיר לתפשה” אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלוש רוחותיה” ומניחין מקום לבורח ולכל מי שירצה להמלט על נפשו” שנאמר ‘וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה’ מפי השמועה למדו שבכך צוהו” (הל’ מלכים פרק ו” ז).
השארת נתיב מילוט במצור מבטאת את השמירה על ערכי המוסר גם בלחימה. כך הרמב”ן כותב: “כי בזה נלמוד להתנהג בחמלה אפילו עם אויבינו בעת המלחמה” (השגות הרמב”ן לסהמ”צ שכחת העשין ה).
הדילמה: הייתכן שנאפשר לאויב לברוח?!
שאלה: איך אנו יכולים להבין את מתן האפשרות לאויב לברוח בשעת מלחמה? והרי האויב יוכל להתארגן מחדש כדי לתקוף את עם ישראל בעתיד! אין ספק שיש להישאר מוסריים בשדה הקרב” אך השאלה היא היכן עובר הגבול? לעיתים הרצון להיות מוסרי מדי עד כדי חיזוק האויב” בעצמו אינו מוסרי!
תשובה: הפוסקים מדריכים אותנו לברר את השאלות הבאות: באיזו מלחמה מדובר? מלחמת מצוה או מלחמת רשות? מי רשאי לברוח” האזרחים או חיילי האויב?
באיזו מלחמה מדובר?
הרמב”ן כותב שמצות השארת נתיב מילוט במצור “היא מצוה לדורות בכל מלחמת הרשות” (שם; חינוך תקכז). אך כאשר מדובר במלחמת מצוה” לפי רוב השיטות” דין זה אינו חל. ומדוע?
אחת מההגדרות למלחמת מצוה שמצויות יותר כיום היא “עזרת ישראל מיד צר” (הרמב”ם הל’ מלכים ה” א). כאשר היוזמה ההתקפית היא מצד האויב ועם ישראל נאלץ להילחם במלחמת הגנה. במקרה כזה לא ייתכן להשאיר לאויב נתיב מילוט מאחר שכל מטרתו היא לתקוף את עם ישראל ולכן עלינו להגיע להכרעה בקרב ולוודא שהאויב לא יוכל להתארגן מחדש ולתקוף אותנו בעתיד. אמנם” חשוב לציין שגם במלחמת מצוה” השאלה האם להשאיר נתיב מילוט” נתונה לשיקול דעתם הבלעדי של הממשלה ומפקדי הצבא (הרב ישראלי” תחומין ד). שהרי ישנו צד טקטי בהשארת נתיב מילוט כדברי הרמב”ן “ובו עוד תקון שנפתח להם פתח שיברחו ולא יתחזקו לקראתנו” (רמב”ן שם).
מלחמת מנע
יש גם סוג נוסף של מלחמה – מלחמת מנע. כאשר אנו מקבלים מודיעין שהאויב מתכונן למתקפה עלינו (בבלי וירושלמי סוטה סוף פרק ח). במקרה זה” היוזמה ההתקפית היא מצידנו ומטרתה להחליש את האויב כדי שלא יוכל לתקוף אותנו בעתיד. האם לפי הרמב”ם מלחמת מנע מוגדרת כמלחמת מצוה?
ישנה מחלוקת בעניין. יש מי שרצה לומר שמלחמת מנע היא מלחמת רשות (לחם משנה)” אך רוב הפוסקים מכריעים שמלחמת מנע היא מלחמת מצוה לכל דבר ועניין “והרמב”ם שכתב עזרת ישראל מיד צר” כוונתו גם כן כשיש חשש שיבואו עלינו דזהו גם כן עזרת ישראל כמובן” (ערוך השולחן העתיד הל’ מלכים סי’ עד). ולכן” גם במקרה שהיוזמה ההתקפית היא מצידנו ומטרתה מלחמת מנע” לא ייתכן להשאיר לאויב נתיב מילוט כדי שלא יתארגן עם נשק וחיילים לתקוף אותנו בעתיד.
באיזו מלחמה יש להשאיר נתיב מילוט?
כאשר מדובר במלחמת הרשות (שאינה שייכת בימינו)” כהגדרת הרמב”ם “והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו” (שם). במקרה כזה” בוודאי שעלינו להשאיר נתיב מילוט במצור” שהרי מטרת המלחמה אינה התגוננות או מניעת מתקפה עתידית” אלא הרחבת גבול ישראל. מתן האפשרות להימלט” יחליש את רצון הלחימה של אנשי העיר והם לא ילחמו עד הסוף. כמו כן” פתיחת נתיב מילוט תביא לפינוי העיר מהאוכלוסייה (ראה: משיב מלחמה ח”ג עמ’ רמ).
יש מי שכתב שגם במלחמת מצוה כמו “עזרת ישראל מיד צר”” יש להשאיר נתיב מילוט ורק במלחמת מצוה כמו “שבעת עממים” אין להשאיר נתיב מילוט (משיב מלחמה ח”ג עמ’ רמה).
מי רשאי לברוח?
מתן האפשרות לבריחה היא רק כלפי האזרחים בעיר ולא כלפי מחבלים. וזאת משום שאם אנו מאפשרים נתיב מילוט למחבלים שכל מטרתם היא לרצוח אותנו” הם יתארגנו מחדש להמשך הטרור נגדנו (הרב ישראלי שם; משיב מלחמה שם עמ’ רפו). על הפסוק “אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה”” אומרים חז”ל “רשב”ל אומר כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן” ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן” (קהלת רבה שם). ניתן לטעות ולחשוב שהרחמנות על האויב” מביאה רחמנות לעולם” אך חז”ל מלמדים אותנו שההפך הוא הנכון: הרחמנות על האויב מביאה אכזריות לעולם” שהרי אם לא ייעצר” ימשיך האויב במעשיו הרעים ויהווה סכנה לכלל.
סיכום
לעיתים המוסריות ‘נמצאת במצור'” כאשר מצד אחד הדרישה “המוסרית” היא לאפשר לאויב לברוח ואילו מצד שני הדרישה המוסרית היא להגן על עמנו. אך מוסר הלחימה לפי התורה מלמדנו שההגנה על עמנו קודמת לזכויות האויב. ולכן” המוסריות בשעת מצור היא דווקא להגן על עמנו על ידי שמונעים מהאויב להתחזק ולתקוף אותנו בעתיד.
לתגובות: natanorot@gmail.com