סידרת “מלחמה ושלום” – חלק ז’: בל תשחית במלחמה

חלק ז’: בל תשחית במלחמה| מאת: נתן קוטלר
בשבוע שעבר ראינו את המעגל השלישי במוסר הלחימה על פי התורה: מוסריות במצור. הפעם נברר את המעגל הרביעי: מניעת השחתה והרס.
מניעת השחתה והרס
בפרשת שופטים נאמר: “כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ” (דברים כ” יט-כ).
חז”ל מלמדים אותנו שלא זו בלבד שאסור להשחית אילנות פרי באופן ישיר” אלא האיסור חל גם כאשר מדובר באופן עקיף. ולכן אסור אפילו למנוע מהאילנות את אספקת המים (ספרי רג; רמב”ם הל’ מלכים ו” ח).
בנוסף” הרמב”ם כותב שאיסור בל-תשחית אינו מצטמצם באילנות פרי בלבד” אלא שייך לכל דבר שיש ממנו הנאה לאדם “ולא האילנות בלבד” אלא כל המשבר כלים” וקורע בגדים” והורס בנין” וסותם מעין” ומאבד מאכלות דרך השחתה” עובר בלא תשחית” ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם” (שם הלכה י). אם כן” הרמב”ם מלמדנו שאפילו במלחמה” יש להימנע מכל השחתה והרס” גם כאשר מדובר באופן עקיף.
השאלה היא מה הדין כאשר ישנו צורך בהשחתת העצים למען המאמץ המלחמתי?
מתי מותר להשחית?
ישנם שני מצבים שבהם מותר להשחית אילנות פרי: המצב הראשון הוא כדי למנוע עיכוב בתהליך כיבוש העיר. כדברי הספרי “לבוא מפניך במצור” הא אם מעכבך לבוא מפניך במצור קצצהו” (ספרי רג). וכן כדי למנוע מהאויב שימוש באילנות אלו לרעה. כדברי הרמב”ן “כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש” כגון שיהו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו” או נחבאים שם ביער להלחם בכם” או שהם לעיר למחסה ולמסתור מאבן נגף” (דברים כ).
המצב השני שבו מותר להשחית אילנות פרי הוא כדי לבנות כלים שבאמצעותם ניתן יהיה להשתמש בהם לכבוש את העיר (ספרי רד). וכדברי הרמב”ן: “מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור” (שם). חז”ל מלמדים אותנו שמותר להשחית את אילנות פרי” כאשר הם מהווים מכשול במאמץ המלחמתי וכן מותר להשחית אילנות פרי כדי לקדם את המאמץ המלחמתי.
שאלה: האם מותר להשחית אילנות פרי כדי להחליש את רוח האויב?
תשובה: הרמב”ם כתב בספר המצוות “והמצוה הנ”ז היא שהזהירנו מהשחית האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשיה ולהכאיב לבבם והוא אמרו יתעלה ‘לא תשחית את עצה כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות'”. אך הרמב”ן כתב בהשגותיו “וכן בימי המצור להצר לאנשי העיר בהשחתת האילנות שלא יחיו מהם כל זה מותר. לא אסרה תורה אלא השחתה בחנם. ולשון ספרי לבוא מפניך במצור קצצהו. ולשון הרב [=הרמב”ם] במצוה הזו איננו מכוון”. נראה שהרמב”ם סבור שהחלשת רוח האויב מהווה רק תועלת עקיפה למאמץ המלחמתי ולכן אינה מצדיקה השחתת אילנות פרי. אך הרמב”ן סבור שאפילו כאשר יש תועלת עקיפה בכך שהמורל של האויב ייחלש” מותר להשחית אילנות פרי.
סדרי עדיפויות
בגמרא בבא קמא (צא” ב) נאמר שההיתר להשחית אילנות פרי” חל דווקא כאשר אין באזור הקרוב אילנות סרק [=שאינם אילנות פרי]. ולכן ישנם סדרי עדיפויות בהשחתת האילנות: כאשר יש בחירה בין השחתת אילנות פרי לבין השחתת אילנות סרק” יש להעדיף את אילנות הסרק. אך כאשר אילנות הסרק רחוקים יותר” או שאילנות הפרי מעולים יותר לצורך קורות בנייה מאשר השווי של הפירות” ניתן להעדיפם.
‘מבחן הלקמוס’ לטהרת המניע של המלחמה
שאלה: איך ניתן לדעת האם המניע למלחמה הוא טהור או לא? וכיצד נברר האם מטרת המלחמה היא להביא שלום או מלחמה?
תשובה: התורה מדגישה באופן מיוחד את איסור בל-תשחית במלחמה כי ההשחתה מהווה את ‘מבחן הלקמוס’ לטהרת המניע של המלחמה בכללותה: “כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו” ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה” וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה” ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם” ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו” ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם” ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקין שמחים בהשחתת עולם והמה משחיתים” (החינוך תקכט; רמב”ן עה”ת שם).
המניע למלחמה מתבטא ביחס להשחתה והרס: אם ‘היד קלה על ההדק’ ומשחיתים ללא כל צורך” אלא לשם ההרס בלבד. מתברר למפרע שכל המניע למלחמה לא היה טהור. אך אם נזהרים שלא להשחית ושלא להרוס” כי אם לצורך המלחמה וכדי לסיים את המלחמה במהירות ולמנוע שפיכות דמים מיותרת. מתברר למפרע שהמניע למלחמה היה טהור. המלחמה אינה אידיאל” אלא מטרת המלחמה של עם ישראל היא להביא שלום מלשון שלֵמות ולהביא את העולם לשלמותו המוסרית והרוחנית. ולכן” לא רק המניע צריך להיות טהור” אלא גם האמצעים. כאשר נלחמים לפי מוסריות התורה ונמנעים מהשחתה והרס מיותרים” ממילא מתברר שמטרתנו כל הזמן לא היתה הרס” אלא תיקון.
לתגובות: natanorot@gmail.com