סידרת “הַנֵּצַח וְהַהוֹד” – חלק א’: להרים את הרוח

“והנצח – זו ירושלים” וההוד – זו בית המקדש”
(ברכות נח” א)
בסדרה זו ננסה להבין מעט מה אומר קיומו של בית המקדש בעולם? מה חסר לנו בחיינו שבית המקדש אינו קיים” וכיצד נוכל לפתח כיסופים לבניין בית המקדש?
חורבן
חז”ל מספרים שחורבן בית המקדש השני הביא למשבר נוראי בעם ישראל. החורבן הביא לתגובות רבות בעם ישראל. אחת התגובות היתה של קבוצה בעם ישראל שהחליטה לפרוש מאכילת בשר ומשתיית יין” ונראה שבעקבות החורבן איבדה קבוצה זו עניין בחיים. רבי יהושע בן חנניה שהיה תנא בעת החורבן ומחמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי (אבות ב” ח)” ניסה להבין קבוצה זו [להלן: הפרושים] ולסייע להם לחזור לאיזון הבריא בחיים (בבא בתרא ס” ב).
הקשבה
ראשית” רבי יהושע מקשיב ומנסה להבין אותם. בדרך כלל התגובה הטבעית שלנו לדפוסי התנהגויות מוקצנים היא מתיחת ביקורת מיידית” אך תגובתו של רבי יהושע הייתה שונה מהותית. רבי יהושע אינו מותח בקורת באופן מיידי” אלא הוא מנסה להבין תחילה את זווית הראייה שלהם: “נטפל להן רבי יהושע” אמר להן: בני” מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין?”. בנוסף” יש לשים לב לא רק לתוכן דבריו” אלא לאופן שבו אומר רבי יהושע את הדברים” הוא מנסה להבין אותם ומכנה אותם “בני”.
ניתוח ההשלכות יחד
לאחר מכן מנסה רבי יהושע להראות להם ביחד מה עלול לקרות אם ימשיכו בהתנהגות הקיצונית שלהם. הוא מנתח את ההשלכות אחת לאחת ומראה את חוסר ההיגיון שבדבר. “אמר להם: א”כ” לחם לא נאכל” שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות לא נאכל” שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה” שכבר בטל ניסוך המים! שתקו”.
נשים לב לכך שכאשר נוכחו לדעת שרבי יהושע באמת מקשיב ומנסה להבין אותם” הם נפתחו להקשבה לדבריו” לא סתם מדגישה הגמרא שלאחר הדיאלוג הפרושים “שתקו”” השתיקה מאפשרת הקשבה לדעות אחרות.
שדר של אמפתיה והזדהות
רבי יהושע פונה אליהם שוב בצורה אישית ומכנה אותם “בני”” ומגלה אמפתיה והזדהות עם מצבם: “אמר להן: בני” בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר – שכבר נגזרה גזרה”. רבי יהושע משדר כל העת שהוא מבין אותם” הוא יכול להזדהות עם התחושות שלהם. הוא אינו משדר להם שהוא חושב שהם קיצוניים” אלא הוא מכבד אותם ויותר מכל הוא מדגיש להם את הנקודה האמיתית” הנקודה שהם צודקים בה. אי אפשר לשכנע אדם לשנות את גישתו” אם מוכיחים לו שהוא טועה. בני אדם הם יצורים רציונאליים ואפילו בהתנהגות המוזרה ביותר ישנו הגיון. ולכן אם רוצים לשנות את האדם” יש לחשוף את אותו ההגיון שגרם לו להגיע לאן שהגיע. כך עושה רבי יהושע” הוא מודה בעובדה שהם בראש ובראשונה צודקים שצריך להתאבל וראוי להתאבל ואי אפשר שלא להתאבל “שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר – שכבר נגזרה גזרה”. בדרך זו הוא רוכש את האמון שלהם” בזה שהוא משדר להם אמון בהגיון ובחשיבה הרציונאלית שלהם.
גבולות ברורים
אך מצד שני רבי יהושע מציב גבולות ברורים “ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר”. הם אמנם צודקים באופן כללי שיש להתאבל” אבל הוא מוליך אותם אט אט להבנה שיש גבול לכך ואי אפשר להיסחף. “שאין גוזרין גזירה על הצבור אא”כ רוב צבור יכולין לעמוד בה”.
לאפשר דרך לבטא את הכאב
אך לא די בכך” אי אפשר לומר לאדם ששרוי במשבר נוראי וכמעט איבד עניין בחיים” להשתנות מיד ולצאת מהמשבר” ולהתחיל לגלות עניין בחיים. צריך לתת לו דרך לבטא את הרגשות שלו. במקרה שלנו” הפרישה מהבשר ומהיין התפתחה משום שהם לא ידעו איך להכיל את הצער ולא ידעו איך להתמודד ולכן פנו לקיצוניות מופרזת. אבל אם יודעים לנתב את הצער ולבטאו בדרך הנכונה” ניתן למצוא עניין בחיים.
לכן רבי יהושע אינו אומר להם לשוב לחיים הרגילים” אלא הוא נותן להם דרך לגיטימית ובריאה לבטא את רגשות הצער שלהם על החורבן: אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד” ומשייר בו דבר מועט…עושה אדם כל צרכי סעודה” ומשייר דבר מועט…עושה אשה כל תכשיטיה” ומשיירת דבר מועט”.
בדרך זו דואג רבי יהושע לעשייה קונסטרוקטיבית ולהנחלת הזיכרון ההיסטורי לדורות הבאים” הוא ממיר את ההתנהגות הקיצונית בהתנהגות חיובית וערכית.
יש תקוה
בסוף” רבי יהושע מוקיר את הפן הנאצל באישיותם שהוביל אותם להתאבל על ירושלים” אבל הוא גם משאיר אותם עם תקווה” הוא מעודד אותם שהמצב עדיין לא אבוד” אלא שירושלים עוד תיבנה ותיכונן: “וכל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה” שנאמר: ‘שמחו את ירושלים וגו’ (ישעיהו סו)”.
כיסופים לבית המקדש כיום
ראינו כיצד עזר רבי יהושע לקבוצה בעם ישראל שהתאבלה יותר מדי על חורבן בית המקדש” לשוב לאיזון הראוי. כיום” חלקנו שקועים בחיינו הרגילים” בית המקדש רחוק מרבים מאתנו ואין אנחנו מרגישים תמיד את הצורך להתאבל על חורבנו.
אילו היה רבי יהושע חי היום” איך היה עוזר לנו להתחבר לבית המקדש? איך היה מצמיח בנו את הכיסופים לבית המקדש?
לתגובות: natanorot@gmail.com