אֲנִי בְּגַן עֵדֶן בַּמִּשְׁכָּן” כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְשָׁרֵת אֶת עֵלִי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְלוֹמֵד מִמֶּנּוּ [1].
אֲבָל בְּגַן הָעֵדֶן הַזֶּה יֵשׁ גַּם בְּעָיוֹת. בָּנָיו שֶׁל עֵלִי” חָפְנִי וּפִנְחָס” עוֹשִׂים כָּאן דְּבָרִים חֲמוּרִים[2].
אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְפָרֵט. בִּשְׁבִיל מָה לְסַפֵּר? מָה זֶה יוֹעִיל?
הַדְּבָרִים יְדוּעִים” הַכֹּל הִתְפַּרְסֵם כְּבָר” זֶה לֹא סוֹדִי. לָכֵן רַבִּים מֵעַם יִשְׂרָאֵל הִפְסִיקוּ לָבוֹא לַמִּשְׁכָּן.
הֵם אוֹמְרִים: בִּשְׁבִיל מָה לָבוֹא אִם כָּךְ מִתְנַהֲגִים כֹּהֲנֵי ד’ ?
אֲבָל אַבָּא שֶׁלִּי וְאִמָּא שֶׁלִּי מַמְשִׁיכִים לַעֲלוֹת לָרֶגֶל.[3]. הֵם אוֹמְרִים: מָה אֲשֵׁם הַמִּשְׁכָּן ?
הֵם עוֹלִים כָּל פַּעַם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת וַאֲלֵיהֶם מִצְטָרְפִים עוֹד וְעוֹד אֲנָשִׁים [4].
הֵם אוֹמְרִים: הִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל בְּנֵי עֵלִי אֵינָהּ סִבָּה לְהַפְקִיר אֶת הַמִּשְׁכָּן. מָה שֶׁלֹּא תַּקִּין הַשָּׁנָה” יִסְתַּדֵּר בַּשָּׁנָה הַבָּאָה אוֹ בְּעוֹד שְׁנָתַיִם” וְאוּלַי מְאֻחָר יוֹתֵר. אֵין לְהִתְיָאֵשׁ.
עֵלִי הַכֹּהֵן כַּמּוּבָן יוֹדֵעַ הַכֹּל. הוּא כְּבָר הוֹכִיחַ אוֹתָם כַּמָּה פְּעָמִים [5] אֲבָל זֶה לֹא מוֹעִיל. הֵם לֹא מְכַבְּדִים אוֹתוֹ ” וּמִתְעַלְּמִים מִדְּבָרָיו [6]. וְרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם סַבְלָן” וּמְחַכֶּה שֶׁהֵם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה [7].
בְּכָל זֹאת” הֵם עָבְרוּ אֶת כָּל הַגְּבוּלוֹת” אִי אֶפְשָׁר לִשְׁתֹּק עוֹד. יוֹם אֶחָד בָּא נָבִיא וְהוֹכִיחַ קָשׁוֹת אֶת עֵלִי הַכֹּהֵן ” וְאָמַר שֶׁד’ יַכְרִית אוֹתָם[8]. אֲנִי מַכִּיר אֶת הַנָּבִיא הַזֶּה” הֲרֵי הוּא אֶלְקָנָה אָבִי[9]… אַגַּב” אֵין בְּיָמֵינוּ נְבִיאִים רַבִּים [10]. אֵינִי יוֹדֵעַ לְמָה.
אֲנִי מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אֶת ד’ בְּנֶאֱמָנוּת וּבִמְסִירוּת” אֲנִי לֹא מִתְעַסֵּק בְּכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה. רַק סִפַּרְתִּי לָכֶם כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁלֹּא קַל לִי. אֵין לִי מָה לַעֲשׂוֹת בָּעִנְיָן הַקָּשֶׁה הַזֶּה” רַק לְהַמְשִׁיךְ וְלַעֲבֹד אֶת ד’ בְּאַהֲבָה וּבִזְרִיזוּת כְּפִי שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי עֵלִי הַכֹּהֵן.[10].
—————–
1. שמואל א ב יא מצודת דוד.
2. שם ב יב-טז” כב.
3. שם א ג.
4. רש”י שם.
5. שם ב כג-כה.
6. שם כה.
7. רש”י שם.
8. שם שם כז-לו.
9. שם כז רש”י.
10. שם ג א מצודת דוד.