מְגִלַּת שְׁמוּאֵל 7
מֵאָז דִּבֵּר ד’ אֵלַי” אֲנִי מִתְאַמֵּץ בְּכָל כּוֹחִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
שְׁנֵי דְּבָרִים מְמַלְּאִים אוֹתִי יוֹמָם וָלַיְלָה: הִתְחַזְּקוּת בְּיִרְאַת ד’ וּקְנִיַּת חָכְמָה.[1]. אֵינִי יוֹדֵעַ בְּמָה לְהַתְחִיל. הַאִם בַּזֶּה שֶׁאוֹסִיף חָכְמָה תִּהְיֶה לִי יוֹתֵר יִרְאַת ד’ ? אוֹ אוּלַי לְהֶפֶךְ” בַּזֶּה שֶׁאֶתְאַמֵּץ בְּיִרְאַת ד’ אֶזְכֶּה לַחָכְמָה? שָׁאַלְתִּי חֲכָמִים וְלֹא אָמְרוּ לִי דָּבָר בָּרוּר. לָכֵן חָדַלְתִּי מִן הַשְּׁאֵלָה.
אֲנִי מִתְאַמֵּץ לְהוֹסִיף חָכְמָה ויִרְאַת ד'” בְּלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת.
דָּבָר אֶחָד מַפְרִיעַ לִי מְאֹד. אֲנָשִׁים מְאֹד מְכַבְּדִים אוֹתִי. הֵם אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי נָבִיא נֶאֱמָן לד’.[2]. אֲנִי לֹא אוֹהֵב כָּבוֹד. אֲנִי רוֹצֶה לַעֲבֹד אֶת ד’ בְּצִנְעָה. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה” אֲנָשִׁים בָּאִים לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתִי בִּשְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁעוֹלוֹת בְּחַיֵּיהֶם” בִּבְעָיוֹת” בִּמְצוּקוֹת” וַאֲנִי מִשְׁתַּדֵּל בְּמֵיטָב יְכָלְתִּי לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. וב”ה דְּבָרַי מְבִיאִים בְּרָכָה [1]. אָז הֵם מִתְיַחֲסִים אֵלַי בְּכָבוֹד רַב.
מָה אֶעֱשֶׂה? בְּכָל מָקוֹם אֵלָיו אֲנִי מַגִּיעַ” מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע” אֲנָשִׁים מַכִּירִים אוֹתִי וּמוֹקִירִים אוֹתִי. נָכוֹן שֶׁאֲנִי נָבִיא” אַךְ יֵשׁ נְבִיאִים בְּדַרְגוֹת שׁוֹנוֹת. מָה אֲנִי לְעֻמַּת הַנְּבִיאִים שֶׁבַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים? שׁוּם דָּבָר! אֶפֶס! אֶפֶס אֲפָסִים!
ואוּלַי הַסִּבָּה לַהִתְפַּעֲלוּת הִיא שֶׁאֵין כַּיּוֹם עוֹד נְבִיאִים [3].
אֲנִי כַּנִּרְאֶה הַנָּבִיא הַיָּחִיד כַּיּוֹם” וְדַרְכִּי הַנְּבוּאָה חוֹזֶרֶת [4].
אֶתְאַמֵּץ עוֹד יוֹתֵר לַעֲבֹד אֶת ד’ בְּכָל כּוֹחִי .
———————–
1. שמואל א ג יט מצודת דוד.
2. שם כ.
3. שם א.
4. שם כא רש”י.