אז עוד כמה רגעים נמליך אותך” אבא. ורק אתה יודע איפה היינו כל השנה” כמה שכחנו” טעינו” תעינו” הסתובבנו כמו פורפרה” אמרנו מילים” משפטים” תבניות. כמו שכתוב בספרים או בסידורים.
רק הלב היה חסר. נפקד.
ועכשיו אנחנו באים.
שרוטים.
גם מאכזבות. מתפילות שלא נענו” מבקשות שבחרת לא למלא” מקשיים ונפילות. ממקומות שרצינו בהם כל כך” והתאמצנו” באמת התאמצנו” עד זוב דם התאמצנו” אבל אתה בחרת לומר לנו – לא. וכאב התשובה צרב עמוק כל כך כשנותרנו וידינו ריקות” ועינינו דומעות.
וגם מעצמנו התאכזבנו” מכל המקומות שבהם לא היינו” לא חיינו אותך כמו שרצית” כמו שציווית. מההבטחות שהבטחנו והתנדפו” מפעמיים ביום שאמרנו לך ‘ואהבת'” אבל אהבה” אוי אהבה” האם כך נראה סיפור אהבה? האם אוהב יכול לשכוח את אהובו כמו ששכחנו אותך?
אז אנחנו עכשיו באים להמליך אותך” ולא תואר לנו ולא הדר. ובכל זאת אנחנו מעיזים” בחוצפה לא קטנה” להתעקש שגם אנחנו” העקב השרוט והמחורץ” עם כל קטנותנו” וצליעותנו” ונפילותינו הכרוניות” גם אנחנו חיילים שלך. חפשי”ם” בלי דרגות ותארים” רק זוחלים בשוחות ומתקדמים צעד אחר צעד” לאט” מול אש וכדורים שכל הזמן נורים ולא נותנים מנוח. אבל אנחנו שם” זוחלים אליך מלכנו.
ואם אין לנו דגל לנוסס בו” אז נוריד את המטפחת או הצעיף מהראש” הם המעשים השבורים שלנו” רסיסי הכוונות הטובות ורגעי האמת שכן היו” ואיתם ננפנף לך מלכנו” ונצעק בקול גדול ופשוט עד שהגרון ישרף ‘יחי אדוננו המלך לעולם’.
כי אנוּ סְגֻלָּתֶךָ וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ.
אָנוּ עַמֶּךָ וְאַתָּה מַלְכֵּנוּ.
אָנוּ מַאֲמִירֶיךָ וְאַתָּה מַאֲמִירֵנוּ.
אָנוּ עַזֵּי פָנִים וְאַתָּה רַחוּם וְחַנּוּן.
את פניך ה’ נבקש.