שלבי התשובה לפי הרמב”ם” הם יסוד ובסיס להתגדלות והתפתחות האדם” מתוך מודעות ואחריות על מעשיו והשפעתם על עצמו” על משפחתו ועל העולם כולו (רמב”ם הל’ תשובה ג” ח). במאמר זה” אתייחס לשלבי התשובה בהקשר לבני זוג בנישואין.
” עזיבת החטא: כאשר אחד מבני הזוג יודע שהוא חוטא כלפי זולתו” גם מבלי שיעירו לו על כך” אם ברצונו לשנות” יפסיק באותה עת את התנהגותו. לדוגמא: הוא רגיל להקניט או להוכיח” על כל מה שנראה ככישלון השני:”תראי כמה כלים כבר שברת ואת לא לומדת להיזהר..”. הרגל זה” עלול להיות גם במעטה של צדקנות: “קראנו רק אתמול שההלכה אומרת שאסור לעשות כך… זוכר??”. או בהומור:”תיזהרי שהשיער שהוצאת מהמטפחת לא יעוף ברוח..”. בדרך כלל כל אחד מטיח בבן הזוג ומעיר על ההתנהגות השלילית” כך שהחטא ברור לגמרי ואי אפשר לומר שאינו יודע מה לא בסדר.
לעומת זאת יש התנהגויות אוטומטיות שלכאורה אינן נראות שליליות” מפני שאלו הרגלים מילדות ומהאווירה המשפחתית שגדלים בה. מכיוון שכך” קשה לשפר ולתקן. אם בן הזוג (או אחרים) מעירים על כך” זו ההזדמנות לבדוק את דרכיו. גם אם לא” מזמן לנו חודש אלול את האפשרויות לבדוק ביחד – מה טוב” מה מעליב/מכעיס וכו’. לאחר דיון משותף ומכבד” ניתן יהיה להגיע להסכמות על שינוי ושיפור ההתנהגות החד- צדדית” או ההדדית.
” קבלה אישית לעתיד: לאחר התובנה המשותפת והפסקת החטא” מתעורר הרצון לשנות הרגלים שליליים: “אני לא רוצה להמשיך בהתנהגות הזאת” כי… זה פוגע באשתי/ מבייש אותי/אוירה עכורה בבית…” וכו’. אך השאלה הגדולה היא” כיצד יוצאים מהרגל שלילי שלא לעשותו שוב ושוב? השלב הבא יכול לעזור לשנות הרגלים לא רצויים.
” חרטה – ההכרה והמודעות לנזק שנגרם לאדם עצמו – שמקלקל מידותיו ויש לו השלכות על בן הזוג ועל מערכת היחסים ביניהם – יוצרת את תחושת החרטה. כלומר” לתת “לב לדעת” ולהתבונן בתוצאות הכואבות של החטאים. ה”מראה” הזאת מאד לא מחמיאה לאדם ואחת ההגנות היא טענה חוזרת: “גם הוא עשה …לא רק אני”. זו טענה שמנסה להקטין את האחריות האישית ולתת תחושה שביכול” “אני בסך הכול די בסדר”. לעומת זאת” לקיחת אחריות על תיקון עצמי בלבד” שמה גבולות ברורים בין מה שבאחריותו לבין אחריות הזולת על מעשיו.
עד כאן” זה תהליך אישי” של מי שרוצה לחזור בתשובה אל עצמו ולתקן את דרכיו ומידותיו.
השלב הבא נעשה בשניים. התהליך יושלם” כאשר תהיה שיחה ביניהם” שיהיה בה:
” וידוי וקבלה משותפת לעתיד.
וידוי- עיקרו של הקשר הזוגי” הוא השיתוף הרגשי. זה הזמן שכל אחד ישתף ברגשותיו באותו נושא. הדיבור הרגשי הוא וידוי דברים” מתוך אכפתיות” קירבה ואחריות הדדית על מערכת היחסים ביניהם. ה”וידוי” מאפשר הבנה” חמלה ומחילה” כך שכל אחד מהם מוכן לבוא לקראת השני ולקבל קבלות לעתיד. הסכמת שניהם בקבלות לעתיד” יוצרת איחוד מחודש” שמרומם את הקשר הזוגי. זו שלימות התשובה הזוגית” בבניין הבית בנישואין. שנזכה לשוב בתשובה שלימה!