אֲנִי מְלֵא חֲרָדָה.
אַתֶּם וַדַּאי זוֹכְרִים שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵד’ נְבוּאָה קָשָׁה עַל בֵּית עֵלִי וְעַל עַם יִשְׂרָאֵל .”הִנֵּה אָנֹכִי עוֹשֶׂה דָּבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שׁוֹמְעוֹ תְּצִילֶנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו” [1]. כְּלוֹמַר תִּרְעַדְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו.[2]. ד’ לֹא אָמַר לִי עֲדַיִן מָה יִקְרֶה” אֲבָל בָּרוּר שֶׁזֶּה יִהְיֶה דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד.
זֶה עֹנֶשׁ עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ. הַלְוַאי שֶנַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. אֶפְשָׁר תָּמִיד לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה” אֲבָל הַאִם נַסְפִּיק? מִי יוֹדֵעַ … אֲנִי לֹא מַכִּיר תַּחְבּוּלוֹת שֶׁיַּחְזִירוּ עַם שָׁלֵם בִּתְשׁוּבָה מֵהַיּוֹם לְמָחָר. אַף אֶחָד לֹא מַכִּיר.
אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְהַרְבּוֹת לִמּוּד תּוֹרָה. אֲנִי נָע וָנָד בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ וּמְלַמֵּד תּוֹרָה כְּפִי כּוֹחִי. אָמְנָם אֲנִי מְאֹד חוֹשֵׁשׁ” אֲבָל אֵינִי מִתְיָאֵשׁ.
אָמְנָם” לוּ חָזַרְנוּ בִּתְשׁוּבָה וד’ בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה” וַדַּאי הָיָה מוֹדִיעַ לִי בְּחַסְדּוֹ.
הַגְּזֵרָה עֲדַיִן מְרַחֶפֶת עָלֵינוּ” אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד הִיא תִּתְקַיֵּם.[3].
נַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
———————–
1. שמואל א ג יא.
2. שם מצודות
3. שם ד א רש”י ומצודות