למה פעמיים חמש?: מאמר מאת הרב שרקי לי”ז בתמוז

כל דבר שלם” כל דבר טוב” נספר בעשיריות: עשרה מאמרות שבהם נברא העולם” עשרה דורות של ארך אפיים” עשר מכות” עשרת הדברות” עשרה ניסים שנעשו בבית המקדש” ועוד רבים.
כשמדובר במשבר” בימים של קרע” מופיע הפילוג בעשירייה: חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז” וחמישה בתשעה באב.
אך עם כל זאת יש נחמה פורתא בתוך השבר” שכן עצם היות מספר הצרות עשרה” וגם עצם העובדה שהצרות הגדולות חלות תמיד באותם התאריכים” באים לרמוז על השגחה סמויה גם במצבים של הסתר פנים. טוב לנו לדעת שיש סדר פנימי לצרות” שה’ לא עזבנו בידי המקריות גם בשעה שזעמו ניתך עלינו.
אם ניכנס לפרטים” נראה שמאורעות י”ז בתמוז הם כולם התחלות” ושל תשעה באב כולם סיומים.
י”ז בתמוז מציין סדק בהופעת הקודש” המתפשט מהמעגל פנימי ועד המעגל החיצוני. נשתברו הלוחות שמקומם בקודש הקודשים” במקום היותר פנימי של הקודש. האפשרות של סדק בתוך הקודש מופיעה אחר כך בעזרה” כשבוטל התמיד מהמזבח. מעבר למקדש” הובקעה חומת ירושלים. המעשה הרביעי” שריפת התורה על ידי אפוסטמוס” נוגע לחורבן ארץ ישראל כולה. מדובר ככל הנראה במעשה שריפת ספר התורה על ידי חייל רומאי בבית חורון” שבעקבותיו פרץ המרד הגדול שהביא לחורבן הארץ. המעשה החמישי” העמדת הצלם בהיכל” נראה שרומז לראשיתה של הנצרות” המסיתה לאלילות מתוך היהדות פנימה. ההיכל הוא לפי זה העולם כולו.
עם כל זאת רמז רמזה לנו ההשגחה” שכל המעשים האלה מכוונים לטובה” שכן הראשון “נשתברו הלוחות” הוא לטובת עם ישראל” כאשר העדיף משה רבינו שישתברו הלוחות משתיפגע חלילה האומה הישראלית. וזה הטו”ב (=י”ז) בתמוז. הכתוב בירמיה מציין שהבקעת העיר היתה בט’ בתמוז” הרומז לאות טי”ת” שהיא שורש הטוב.
בתשעה באב” מהווה חטא המרגלים מקבילה של חטא העגל. החורבן הראשון הוא הביטוי הסופי לביטול התמיד” החורבן השני מתייחס בעיקרו להבקעת העיר יותר מביטול התמיד” כי לא שרתה שכינה בבית השני. לכידת ביתר” שבה היו רבים מישראל שעלו במחשבה לפני התורה” היתה כגמר שריפת התורה” וחרישת העיר שבאה להעמיד את רומא מעל לירושלים” היתה כגמר העמדת הצלם בהיכל.
ההתבוננות בסדר הפורענות יש בה כדי לעורר אותנו לתיקונה” ולהביט מבעד למעשה ה’ הגדול” הפועל בימינו להשבת שכינתו ציונה.