כעס

“וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הַכַּעַס” . מידת הכעס סמוכה לגאווה. אדם הכועס ומתרגז – זה מיסוד הגאווה. אם עניין מסוים אינו מסתדר מיד” הוא תיכף בכעס” מתרגז בכל תוקף. גם בכעס יש מדרגות:
א. “נוח לכעוס” . מרוב כעס הוא מתבלבל” ואין לו שכל. אחר כך מצבו מסתדר” אך באותם רגעים” השכל של ‘החונן לאדם דעת'” אינו מאיר. הגאווה והכעס קשורות זו בזו באופן נפשי עמוק מאוד. יש שכנות בין גאווה לכעס: ה’אני’. הדגשת ה’אני’ היא הפסול. הכעס בפנימיות הנפשית של האדם” הוא הבלטת יתר של האדם מול חברו. מרוב כעס הוא מאבד את השכל. באותו רגע אין לו שכל” כמו הקורע בגדים בכעסו . זו טפשות” זה המצב המסוכן ביותר והנורא ביותר.
ב. יש כעסן רחוק מזה” שאינו כל כך נוח לכעוס” אך בשעה שהוא כועס” זה נורא ואיום. הכעס נדיר אצלו” אך בשעת כעס הוא עלול לעשות דברים נוראים ואיומים.
ג. יש מדרגה שלישית עוד פחות מזה. הוא אינו נוח לכעוס” וגם כשיגיע לכעס” לא יהיה כל כך נורא” אלא “כעס קטן”. מכל מקום הוא ממשיך להחזיק בכעס” לכן חסרה לו מידת הנקיות.
ד. יש אפילו דרגה רביעית: אדם שאינו נוח להתרגז” קשה לכעוס” וכעסו אינו כה נורא” “אֶלָּא כַּעַס מוּעָט” וְכַמָּה זַעְמוֹ? – רֶגַע”. זהו מצב פחות מסובך.
ה. “אָמְנָם מִדָּתוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן עוֹלָה עַל כָּל אֵלֶּה”” כדוגמה הידועה של שני אנשים שהתערבו ביניהם אם יצליחו להרגיז אותו. אך בשום אופן אי אפשר להרגיז את הלל. מי יוכל להרגיז אותו? הוא כה סבלן ונוח! ניסו להראות ‘קונץ’ ולהרגיזו. בא אחד מהם בערב שבת” בשעה מאוחרת כאשר הוא התכונן לשבת” והתחיל לבלבל אותו בגסות ובחוצפה: הלל! מי כאן הלל? איפה הלל? חשב שבזה יוכל להרגיזו. אך אי אפשר!
“וְהִנֵּה אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה הִזְהִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא לִכְעֹס” וַאֲפִלּוּ הָרַב עִם תַּלְמִידוֹ וְהָאָב עִם בְּנוֹ” וְלֹא שֶׁלֹּא יְיַסְּרֵם” אֶלָּא יְיַסְּרֵם וִייַסְּרֵם” אַךְ מִבְּלִי כַּעַס”. אפשר לחנך בלי כעס. “וְהַכַּעַס שֶׁיַּרְאֶה לָהֶם” יִהְיֶה כַּעַס הַפָּנִים” לֹא כַּעַס הַלֵּב”” כעס חיצוני ולא כעס אמיתי” כדברי הרמב”ם.
שאלה: איך אדם יכול להראות כעס חיצוני” ולמעשה” לא יכעס כלל?
רבנו: יש להחזיק ולהתגבר.
שאלה: אבל אדם נפעל על פי פעולותיו?
רבנו: יש מקום שאדם יפעל על עצמו מתוך חינוך והתרגלות” כך שלא יהיה מזועזע בזעזוע פנימי ממעשיו. בעניין זה” “שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר” . בשבת” כבר יהיה בלתי אפשרי” לכן יש לברר ולהכין. על משנה זו אומרת הגמרא: “צריך למימרינהו בניחותא”” לא בגערה אלא בנחת רוח” בשלווה .