ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בהעלותך
פרשה נוכחית: שלח לך
פרשה הבאה: קרח
 


מעמד האשה

הרב יעקב פילבר

מעמד האשה*
ההתעוררות לשיפור מעמד האשה, שהוא נכון וצודק כשלעצמו, הביאה עמה חוגים שונים לנסות לטשטש את ההבדלים שבין האיש והאשה בהנפת דגל השוויון של המינים תוך התעלמות והתכחשות לשינויים הטבעיים הטבועים ביצירת שני המינים הללו. כבר משעת יצירת המין האנושי מספרת לנו התורה כי בריאת האדם אינה דומה לבריאת שאר היצורים. כל בעלי החיים נבראו זכר ונקבה, ואף על פי כן אין התורה מזכירה זאת אלא אצל האדם בלבד, בעוד שאצל כל שאר בעלי החיים נאמר הדבר באופן כללי: "תוצא הארץ נפש חיה למינה", כי הזוגיות אצל שאר בעלי החיים אין לה עניין אחר אלא קיום המין, שהזכר והנקבה יחד שותפים בהבטחת הישרדות אותו המין לדורות, מה שאין כן אצל האדם. אצלו, התורה מספרת לנו בפרטי פרטים את יצירת המין האנושי לא רק אחר יצירתו אלא עוד לפני יצירתו, החל מההתייעצות שלפני יצירתו ככתוב: "נעשה אדם" וכפרש"י: נמלך בפמליא שלו". אמנם למרות התנגדות המלאכים לבריאת האדם בראו הקב"ה לבסוף, אבל כבר בעצם ההתייעצות הזו אנו למדים שקיימת בעייתיות ביצירת האדם, עד שגם לאחר שהוחלט על יצירתו אין הוא נוצר כשאר בעלי החיים. על ההבדל הזה עמדו חכמים: "כתיב: 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו', וכתיב: 'זכר ונקבה בראם' - הא כיצד?" ועל כך משיבה הגמרא: "בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים ובסוף נברא אחד" (כתובות ח). איך הפך האחד לשניים? על כך אמרו במדרש: "אחת מצלעותיו - בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דו-פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן" (ב"ר ח), או בנוסח דומה: "אדם וזיווגו עמו נבראו ביחד, הה"ד: 'זכר ונקבה בראם', ונטלה מגביו והכינה והביאה אל האדם, הה"ד 'ויקח אחת מצלעותיו'".
מדוע היה הקב"ה צריך לברוא את האדם הראשון דו פרצופים אחד לפנים ואחד לאחור, ואחר כך לנסר אותם לשני גבים, למה לכתחילה לא ברא אותם כשני יצורים נפרדים זה מזה כמו שאר כל היצורים? את דרך היצירה הזו מסביר הראי"ה בספרו עין איה (ברכות פ"ט אות קצא): שני כוחות פועלים בכל אדם, הרגש והשכל. הרגש הוא הכוח המצייר והמדמה בעל הטעם והחן, ואילו השכל הוא הכוח הקר, החודר ומשקיף על הדברים במשפט וחשבון, ושניהם מהווים באדם מערכה שלמה שהאדם צריך להם, על כן הורכבו באדם שני כוחות הללו: האחד, שירה הנובעת מרגש האדם וכוחו המצייר, והשני, השקפה שכלית הנובעת מכוחו השיפוטי של האדם, ושני הכוחות קיימים אצל כל אחד מהמינים במין האנושי, גם באיש וגם באשה, ואעפ"כ יש הבדל בין האיש והאשה. אצל האיש גובר הצד השכלי על הרגש והטעם הציורי, ואילו האשה בנויה כך שהרגש והטעם הטוב, הוא יהיה הכוח הדומיננטי (וגם אם הצד השכלי בדרך כלל חזק יותר באיש מאשר הרגש שלו, אין זה אומר שהאיש הוא חכם ושכלי יותר, נכון שגבר עם חמישים אחוז שכל וארבעים אחוז רגש הוא שכלי יותר באופן יחסי, אך במוחלט הוא נחות מאשה שיש לה שמונים אחוז רגש ושבעים - שכל) והחלוקה הזו של המינים היא לטובה, מפני שכאשר כוחות שונים פועלים בערבוביה אז כוח אחד מעכב או מפריע את שלמות הכוח השני, ואילו כאשר כל כוח וכוח מתייחד ופועל בפני עצמו, כי אז יצא הכוח אל הפועל בכל הדרו. והתכלית היא שכל אחד שהתפתח בכוחו המיוחד, לאחר שישתלם ישפיע בעתיד לטובה על הכוח האחר. לפי זה ההבדל בין האיש והאשה אינו רק ביצירה הגופנית, בהבדלים הביולוגיים שבין הזכר לנקבה, אלא גם כבר בתחילת היצירה האנושית נבדלו בצד הנפשי שלהם, שאותה ביטאו חז"ל באומרם: "דו פרצופין". היצירה הכפולה הזו היא למען יהיה כוח הרגש מלא ומוקף בכל צדדיו בלא שהשכל והמשפט יפריעו לו להתרחבות. ומנגד ישתלם הכוח השכלי בכל עצמותו מבלי שהכוח הרגשי יפריע לו, ודווקא במתן הזדמנות שווה לכל אחד מהמינים להביא לידי גילוי את הצד המיוחד שלו, ולא בטשטושו, תתפקד החברה האנושית ביעילות נעלה יותר, ואז השותפות של שני המינים לא תיצור מתחים ותחרות מיותרת אלא תזכה את העולם להיות נאה ומתוקן יותר.
(פורסם לפני 15 שנה)

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: