צדק צדק תרדוף- לא בנישואין/ צדק וצדקה בנישואין

מאז היותנו רכים בשנים” חונכנו להתנהג על פי הצדק. צדק הכרחי לקיומו של סדר בין בני האדם” לחיי חברה מתוקנים. יחד עם זאת” צדקה – לכאורה במשמעות הפוכה” גם אם יש בה אותן האותיות בתוספת הא” (שאולי רומזת לשם ה’). צדק – על פי דין. צדקה – במשמעות המילה” לפנים משורת הדין (חזקוני בראשית טו” ו). ובכל זאת” צדק אמיתי הוא לתת צדקה.
משפט וצדקה” הם צמד מילים במקומות רבים בתנ”ך. דוד המלך היה עושה משפט וצדקה (שמואל א’ ח). כמלך” שחייב לשפוט בצדק” לאחר המשפט היה נותן צדקה למתדיין שהיה זקוק לכך (מצודת דוד שם). בתפילת העמידה” המלך ה’ אוהב צדקה ומשפט. האוהב” מקדים את הצדקה למשפט.
מה ומתי הוא הצדק האמיתי בנישואין?
בקונפליקט בין אנשים” המילים המנחות הן בדרך כלל מי צודק או אשם. כך גדלים ומגיעים עם הסגנון הזה גם לנישואין.
יש זוגות שנמצאים תחת ביקורת הדדית מתמדת. דנים זה את זה על כל צעד . זוגות כאלה” חיים על פי מה שצריך ונכון בעיני כל אחד מהם. הבית נעשה בית משפט לצדק” כאשר הם גם הדיינים” גם הנאשמים וגם הקטגורים (אין סנגורים). בבית כזה” מרגישים שנמצאים במבחן ברוב הזמן ומתחילים החששות שמא לא עומדים בציפיות בן הזוג. מובן שחיים כאלה חסרים רכות” הקשבה” הבנה” קבלה” שמחה וחמלה” שהם תשתית האהבה. בן הזוג ה”צודק”” לובש מעטה קשיחות ועין בוחנת. בן הזוג ה”נאשם”” נזהר שלא לטעות ונבהל ומתנצל או מתקיף כשהוא “נכשל”. רגשות כאלה” משפיעים על הלך הנפש ויוצרים קשיים בקשר הזוגי. ה”צודק” מתרחק וחי בתחושת עליונות (מדומה). לעומת זאת” מי שהוא בעל ערך עצמי” אינו זקוק להוכיח ולהאשים את הזולת. יש לו מקום עצמי ולכן נותן מקום גם לאחר. ה”נאשם”” מחפש דרכים להתקרב ולרצות את השני ומרוב חשש גם נכשל. או שהוא עושה את מה שהביקורתי מבקש” מבלי שיקול דעת עצמי. רק שיהיה שקט ושהשני יהיה מרוצה. גם אם ההתנהלות הזוגית אינה מוקצנת כדלעיל” היא מעיבה על הקשר הזוגי הבריא.
צודק ואשם” אין להם מקום בשפה הזוגית” גם אם יש אשמים וצודקים. מלך חייב לעשות משפט צדק למען הסדר החברתי. בורא עולם ששוכן בתוך הזוגיות” מלמד אותנו כיצד לחיות בשלום” עם כל הקונפליקטים הקיימים בנישואין: ע”י צדקה ומשפט. הבית הזוגי והמשפחתי” הוא מקור זהותו ובטחונו של היחיד שבתוכו. על כן” הכרחי שתהיה מחשבה בסיסית” שטעויות וכישלונות הם מחויבי המציאות. הם אנושיים. לומדים ומתפתחים בעיקר מתוך הטעויות. “אין אדם עומד על ד”ת” אא”כ נכשל בהם (גטין מג.( זוג שחי בהבנה כזאת” כאשר ישנו כישלון של אחד מהם” השני נותן צדקה תחילה. כיצד?
דיבור פנימי:
” מבין שזה אנושי – “אמנם זה מכעיס אותי מאד” אך התחתנתי עם בן אדם ולא עם מלאך..”)
” מלמד סנגוריה – “אף אחד לא רוצה להיכשל. בוודאי לא בעלי כלפי..”. “גם כך היא מרגישה רע ממה שקרה” אז לא אבקר כדי לא לגרום לה תחושת השפלה…”
” מידה כנגד מידה – “גם אני נכשלת מידי פעם. איך הייתי רוצה שיגיב כלפי?”
פניה אל בן הזוג:
1.שיתוף ברגשות ובמחשבות אישיות.
2. עתה לעשות “משפט”: מה היה ראוי שיהיה? מה הביא אותנו למצב הזה? מה למדנו ממה שקרה? מה עושים בפעם הבאה כדי שזה לא יקרה?
“משפט” כזה שנעשה לאחר המתנה” חשיבה ושיתוף רגשי” לא יכול להתנהל מתוך עוינות וביקורת” אלא בחמלה (שאולי מלווה בכאב) מתוך רצון לזוגיות אוהבת.
האהבה מגיעה מתוצאה של צדקה ואחר כך משפט שזהו הצדק האמיתי” כפי שאנו לומדים מהנהגת הקב”ה: עושה צדקה תחילה ואח”כ משפט.