יש הבחנה יסודית בין צדקות לחסידות. חסיד יותר מצדיק” חסידות יותר מצדקות. עד כה למדנו על צדקות” שהיא חיונית והכרחית בסדר המדרגות של הברייתא של רבי פנחס בן יאיר. עתה אנו נפגשים במדרגת הפרישות. “הַפְּרִישׁוּת” הִיא תְּחִלַּת הַחֲסִידוּת” . החסידות היא חיובית” בקום ועשה” והפרישות היא במובן של סור מרע” ועניינה: “‘קדושים תהיו’ – פרושים תהיו” . הפרישות כמו הזהירות” היא שלילה” הסתייגות מדברים רעים על פי תורה. ההסתייגות הזאת” הזהירות הזאת” היא התחלת החסידות. לאורך החיים” החסידות היא חיוניות – חיות וגבורה” ופרישות היא שלילת השלילה. מתוך כך מובן שהפרישות היא תחילת החסידות. “וְתִרְאֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ עַד עַתָּה הוּא מַה שֶּׁמִּצְטָרֵךְ אֶל הָאָדָם לְשֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק”” ולא רשע ועובר עבירות. ומעתה אנו עוסקים במצב האידאלי” “וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה הוּא לְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד”” מושלם” משתלם.
קודם כל מתבררים היסודות. “וְנִמְצָא”” לפי ביאור זה” “הַפְּרִישׁוּת עִם הַחֲסִידוּת הוּא כְּמוֹ הַזְּהִירוּת עִם הַזְּרִיזוּת”. זריזות היא חיוניות ב”קום ועשה”” והזהירות – שליליות. הזהירות היא חיוב שלא יהיה רשע. וכן הוא בצד העילאי” “שֶׁזֶּה בְּסוּר מֵרָע” כמו הזהירות שהיא ב”סור מרע”” שלא להיות רשע” “וְזֶה בַּעֲשֵׂה טוֹב”” בשכלול הטוב ובהגברתו.
אחרי ההדרכה היסודית הראשונה” יש התפרטות. “וְהִנֵּה כְּלַל הַפְּרִישׁוּת הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לָךְ’ ” וְזֹאת הִיא הוֹרָאָתָהּ” הפילולוגית” הלשונית” הדקדוקית “שֶׁל הַמִּלָּה עַצְמָהּ פְּרִישׁוּת” רוֹצֶה לוֹמַר” לִהְיוֹת פּוֹרֵשׁ וּמַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַדָּבָר” הרע” “וְהַיְנוּ שֶׁאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ דְבַר הֶתֵּר”” מתוך זהירות נוספת. ולמה לאסור דבר היתר? “וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לְשֶׁלֹּא יִפְגַּע בָּאִסּוּר עַצְמוֹ”. כמו שמצאנו אצל חז”ל גזירות” כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כל ישראל מסוייגים בסייגים מסויימים שקבעו חז”ל להרחיק מן העבירה” וכן בדרך החינוך הפרטי האישי של האדם מישראל” יש מקום לסַדר לעצמו סייגים כדי להרחיק עצמו מן העבירה.
“וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לְשֶׁלֹּא יִפְגַּע בָּאִסּוּר עַצְמוֹ”” להרחיקו מן העבירה. אבל זה לא רק סייג באופן פשוט” אלא יש בזה גם חידוש עמוק. על כך יש פרק קצר בספר ‘מוסר אביך’ של שתיים-שלוש שורות על הנושא: “סייגות התורה” . באופן רגיל אנו מבינים שסייג איננו האיסור בעצמו” אלא רק זהירות וביטחון. אם כן” לכאורה” הוא לא כה חמור כמו האיסור בעצמו. אבל שם נזכר עניין חריף מאוד” שבאמת” יש מקום לגדלות הבנה ולגדלות הרגשה” שסייגות התורה יש בהם מחומרת האיסורים בעצמם! מניתוח מחקרי-הלכתי פשוט יוצא שזה רק הרחקה” אבל יש מקום לומר שכל מה ששייך לאיסור” גם הוא רע באופן עצמי. “וְהָעִנְיָן” שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיּוּכַל לְהִוָּלֵד מִמֶּנּוּ גְרָמַת רָע אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ גוֹרֵם לוֹ” וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינֶנּוּ רָע מַמָּשׁ” יִרְחַק וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ”. זהו משפט מעמיק בהתבוננות ובהרגשה .