סידרת “האמת והמוסר” חלק ד’: ‘מענטש’ מן התורה מניין?

חלק ד’: ‘מענטש’ מן התורה מניין?| מאת: נתן קוטלר
בשבוע שעבר ראינו שהדרך היחידה שהמוסר האנושי יכול להיות באמת מוסרי היא לפי הדרכת המוסר האלוקי בתורה. הפעם נלמד שמידות טובות ואנושיוּת טבעית הן הבסיס לתורה.
דרך ארץ קדמה לתורה
שאלה: מהי השאלה הראשונה ששואלים את האדם כשעומד בפני בית דין של מעלה לאחר מאה ועשרים? מצד אחד” מצינו ששואלים את האדם תחילה על ישרות בעסקיו ורק לאחר מכן שואלים אותו על מחויבות ללימוד תורה. כפי שנאמר במסכת שבת: “אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה?” (שבת לא” א). אך מצד שני” מצינו ששואלים את האדם תחילה על דברי תורה” כפי שנאמר במסכת סנהדרין: “דאמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה” (סנהדרין ז” א). ובכן” האם פותחים בעניינים שבין אדם לחבירו או בעניינים שבין אדם למקום?
תשובה: רבי חנוך העניך מסאסוב מסביר שישנן שתי מערכות מקבילות המחייבות כל אדם מישראל: המוסר האנושי והתורה. המוסר האנושי מחייב את האדם מצד היותו אדם והתורה מחייבת את האדם מצד היותו מישראל. למוסכמות המוסר האנושיות יש תוקף הלכתי שהרי כל דבר שהשכל מחייב לקיים אותו יש לו תוקף וחיוב גמור מהתורה (הקדמת רבנו ניסים גאון לתלמוד). ואילו התורה מחייבת את האדם מישראל ממעמד הר סיני (שבועות לט” א). ולכן” כאשר האדם עומד בפני בית דין של מעלה” הוא נשאל שני סוגים של שאלות לפי שתי מערכות החובות הללו.
ולכן” אין סתירה בין דברי חז”ל ממסכת שבת לבין מסכת סנהדרין. במסכת שבת נאמר שהאדם נשאל תחילה “נשאת ונתת באמונה” כי זו שאלה שמתייחסת למערכת המוסר האנושית. ואילו במסכת סנהדרין נאמר שהאדם נשאל תחילה על דברי תורה כי זו שאלה שמתייחסת לתורה (שו”ת יד חנוך סי’ סב). ומה קודם למה? המוסר או התורה?
הרבי מסאסוב מלמדנו שהתורה בנויה על בסיס מערכת המוסר האנושית. ולכן” האדם נשאל על חובותיו כלפי מערכת המוסר האנושית לפני שנשאל על חובותיו כלפי מערכת המוסר האלוקית” כי האנושיות היא התנאי ההכרחי לקיום תורה ומצוות. דרך ארץ קדמה לתורה.
מה היסוד של התורה?
שאלה: במסכת שבת מסופר שהגיע נכרי לשמאי ואמר לו “גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת”. אך שמאי “דחפו באמת הבנין [=מקל מדידה] שבידו”. וכשהגיע לפני הלל – גייר אותו ואמר לו: “דעלך סני לחברך לא תעביד [=מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך] – זו היא כל התורה כולה” ואידך – פירושה הוא” זיל גמור [=שאר התורה הוא הפירוש של כלל זה” לך ותלמד]” (שבת לא” א). האם השאלה של הנוכרי היתה שאלה רצינית? ממה נפשך: אם שאלתו לא היתה רצינית” מדוע הלל קיבל אותו? ואם שאלתו היתה רצינית” מדוע שמאי דחה אותו?
תשובה: שאלתו של הנכרי היתה רצינית ביותר. כשהנכרי שאל מה יסוד כל התורה כולה הוא רצה לדעת מהיכן התורה מתחילה” האם ממצוות שבין אדם לחברו או ממצוות שבין אדם למקום? שמאי “דחפו באמת הבנין שבידו” מאחר שסבר כי אי אפשר לחלק בין השתיים וכשם שאין לבנות בניין עם יסוד אחד בלבד” כך אי אפשר לבנות את בניין התורה רק על יסוד אחד (מהרש”א שם). אך הלל גייר אותו כי סבר שהמצוות בין אדם לחברו הן היסוד והבסיס למצוות שבין אדם למקום ולכן אמר לו שיסוד התורה הוא “דעלך סני לחברך לא תעביד” (ראה: ילקו”י א” יט).
מי באמת חסיד?
חז”ל שואלים מהי הדרך להיות חסיד? היינו חושבים שהדרך לחסידות היא בהתמדה בלימוד תורה” דביקות בתפילה והתחזקות בקדושה ובטהרה. אבל לחז”ל יש דרך מאוד סלולה: “אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא” לקיים מילי דנזיקין [=אדם הרוצה להיות חסיד צריך להיזהר מלהזיק לזולת]” (בבא קמא ל” א). והלא אפשר להתאכזב” הייתכן שהשאיפות הרוחניות הגבוהות מתחילות בלהיזהר שלא להזיק לחבר?!
אבל זה בדיוק הסוד” ללא דרך ארץ ומוסריות בסיסית” אין תורה ואין רוחניות (אבות ג” יז). ולכן” להיות חסיד זה קודם כל לקיים מילי דנזיקין” להיזהר מאוד שלא להזיק לאף אחד כפי שמצינו שחסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהם כדי לא להזיק לעוברים ולשבים (שם). החסידות אינה מתחילה בעניינים שבין אדם למקום” אלא בעניינים שבין אדם לחברו.
מתי רוח המקום נוחה הימנו?
חז”ל אומרים “כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו” (אבות ג” י). ויש לשאול מדוע יש כפילות” מדוע נאמר בלשון חיוב וגם בלשון שלילה?
התשובה היא” כדי להפקיע מהדעת את התפיסה המוטעית שרוח המקום יכולה להיות נוחה מהאדם כאשר אין רוח הבריות נוחה הימנו. מי שהמערכת החברתית שלו מעורערת” גם המערכת הרוחנית שלו מעורערת. העיקר אינו ‘להסתדר’ עם אלוקים” המצוות אינן ‘פולחן דתי’ ששייכות רק לבית הכנסת ולתפילה” אלא יחסי אנוש תקינים הם היסוד והבסיס לקיום התורה והמצוות.
לתגובות: natanorot@gmail.com