עַמִּי הָאָהוּב” אַחַי הַיְּקָרִים” אֲנִי פּוֹנֶה אֲלֵיכֶם מֵעֹמֶק נִשְׁמָתִי” כִּי אֵין לִי בְּחַיַּי אֶלָּא אַתֶּם.
נָפַלְנוּ בַּקְּרָב אַךְ אֵינֶנּוּ מִתְיָאֲשִׁים. נָפַלְנוּ וְנָקוּם. נָקוּם וּנְנַצֵּחַ. אֵין בְּכָךְ סָפֵק.
אַתֶּם וַדַּאי רוֹצִים לָדַעַת לָמָּה נָפַלְנוּ ? הַאִם זֶה בִּגְלַל שֶׁצְּבָאֵנוּ לֹא חָזָק ? שֶׁחַיָּלֵינוּ לֹא אַמִּיצִים ? לֹא ! ב”ה אָנוּ עוֹשִׂים כְּמֵיטַב יְכָלְתֵּנוּ. כַּמּוּבָן עוֹד נִשְׁתַּפֵּר” אַךְ לֹא זוֹ הַבְּעָיָה.
אִם כֵּן” מָה הַבְּעָיָה” בְּנֵי עַמִּי הָאֲהוּבִים ? ד’ לֹא עוֹזֵר לָנוּ.
נָכוֹן” מָה נַעֲשֶׂה בִּלְעָדָיו ?
וַדַּאי תְּמֵהִים אַתֶּם לָמָּה? הָרֵי אַתֶּם מִתְקָרְבִים לד'” וְעוֹבְדִים אֶת ד’ בְּכָל כּוֹחֲכֶם [1]? אָכֵן זוֹ הָאֱמֶת” אַשְׁרֵיכֶם” אַשְׁרֵינוּ.
אַךְ לֹא דַּי בְּכָךְ. אִי אֶפְשָׁר גַּם לַעֲבֹד אֶת ד’ וְגַם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. לֹא יִתָּכֵן דָּבָר כָּזֶה.
אַתֶּם מְבִינִים ” אַחַי וְרֵעַי: יֵשׁ לַעֲבֹד אֶת ד’ בְּכָל הַלֵּב [2]. לֹא חֲצִי לֵב לַד’ וַחֲצִי לֵב לֶאֱלֹהֵי נֵּכָר. אֶלָּא כָּל הַלֵּב לַד’ בִּלְבַד. לֹא גַּם וְגַם.
לָכֵן” אִם תִּשְׁמְעוּ לַעֲצָתִי מִלֵּב אוֹהֵב” אָנָּא הָסִירוּ אֶת כָּל הָאֱלִילִים מִתּוֹכְכֶם” וְעִבְדוּ אֶת ד’ לְבַדּוֹ. לְבַדּוֹ [2] !
ְ ונִשְׂגָּב ד’ לְבַדּוֹ.