טובת ה’ גם בשעת הצרות

בפרקי הסיום של ספר הושע מוכיח הנביא את ישראל על היותם כפויי טובה כשהם חוטאים לה’ אשר היטיב עמהם. הנביא מזכיר לישראל את טובות ה’ איתם – כיצד הוציאם ה’ ממצרים והיטיב איתם – “וְאָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי. אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת”. אך ישראל ניצלו את טובתם לחטוא – “כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי” (יג” ד-ו).
ההפטרה פותחת בדוגמה מיוחדת של הטבת ה’ עם ישראל” הטבה שלא קל לשים לב אליה – “וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר”. בפסוק זה מלמדנו הנביא כיצד יש להבין את בריחת יעקב מביתו וממולדתו אל הגלות בחרן. פרשת ויצא פותחת בגלות זו הנדמית כמאורע קשה ועצוב – “ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה”. יעקב נאלץ לגלות בעוד שעשיו אחיו נשאר בביתו ובמולדתו. בהמשך הדברים מסתבך יעקב עם לבן ועם עשיו. אולם הושע הנביא מלמדנו שלא אלו פני הדברים האמיתיים. על ישראל לדורותיהם לשים לבם לשמירה האלוקית הצמודה שליוותה את יעקב בכל תלאותיו – “וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר”. הרד”ק עומד בפירוש פסוק זה על השגחת ה’ שליוותה אותו תמיד בכל קשייו: “והם אינם זוכרים הטובה שעשיתי עם אביהם שברח מפני עשו אחיו. אף כשהיה שם הוצרך לעבוד את לבן בעבור אשה שיתן לו בתו והעבודה ששמר את צאנו וכן בבתו האחרת שנתן לו שמר צאנו גם כן. ואני הוא שהייתי עמו וברכתיו ושב משם בעושר ובנכסים”.
בדרשות ר”י אבן שועיב על פרשת ויצא אנו למדים כי בפסוק זה מצויה הדרכה עקרונית של הקב”ה לישראל: בעת הצרות” עליהם לקבל עליהם את הסבל מתוך אמונה בטובה שתגיע בסוף הצרות: “הושע הנביא עליו השלום הוכיח ישראל והודיעם כמה חסדים עשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו ולנו וכמה מעלות טובות למקום עלינו. הודיענו באלו הפסוקים עניינים גדולים שצריך לנו ולהשכיל בהם. תחילה הודיענו ענין יעקב אבינו איך היה נרדף” ולבסוף – “האלקים יבקש נרדף”. וכל צרותיו היו לטובתו כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו. כמו שבא בזו הפרשה בענין לבן כמה מיני עלילות העליל עליו וסבל בסבר פנים יפות” ולבסוף הצילו השם ולא יכול להזיקו בשום נזק” וכן קרה לו עם עשו אחיו – כי נרדף מפניו ויצא מביתו ומשולחן אביו… והצילו השם מידו. וכל זה רמז והבטחה גדול’ לגלותינו כי אנו בניו” ויש לנו לאחוז דרכו ולסבול הענין בסבר פנים יפות ולהצדיק דין הצור עלינו כי בסוף יקרו לנו [טובות] כמוהו”.
לטורים ומאמרים נוספים של הרב יואב אוריאל ראו באתר