סידרת “האמת והמוסר” חלק ז’: הסליחה של האדם היא הבסיס לסליחה של אלוקים

חלק ז’: הסליחה של האדם היא הבסיס לסליחה של אלוקים| מאת: נתן קוטלר
בשבוע שעבר ראינו שיחסי אנוש תקינים הם הבסיס ליחסי האדם ואלוקיו. הפעם נלמד שרק לאחר שבני אדם מסוגלים לסלוח זה לזה” גם אלוקים סולח לבני אדם.
אין יום הכפורים מכפר בכלל
ניתן היה לחשוב שאם האדם לא מרצה את חברו” אין יום הכפורים מכפר על עברות שבין אדם לחברו” אך על עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. אך חז”ל אומרים אחרת: “עבירות שבין אדם למקום – יום הכפורים מכפר” עבירות שבין אדם לחבירו – אין יום הכפורים מכפר” עד שירצה את חברו” (משנה יומא פה” ב). אם האדם לא ריצה את חברו” אין יום הכפורים מכפר בכלל” לא על עברות שבין אדם לחברו ולא על עברות שבין אדם למקום. וכפי שלימדנו הרצי”ה “הכפרה תלויה בסדור העניינים בינינו לבין חברינו… יש כאן קביעה הלכתית: אם יש מחיצות בין אדם לחבירו” רחמנא ליצלן” יום הכפורים איננו!” (שיחות הרצי”ה ‘חברתיות'” תשל”ה – תודה לידידי הרב יוסי לוי על ההפניה למקור זה; וראה: הריא”ף ועץ יוסף על עין יעקב יומא שם). ולכן” אם יש פגם במצוות בין אדם לחבירו” הרי שישנו פגם במצוות שבין אדם למקום.
הסליחה של אלוקים
בספר בראשית לא מצינו שאלוקים סולח לבני האדם. אדם” חוה והנחש חוטאים וחטאם לא נסלח” אלא נגזר על הנחש ללכת על גחונו ולאכול עפר “עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ” (בראשית ג” יד). כמו כן” נגזרו על האדם עבודה לפרנסתו ומיתה “בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב” (שם יט). בנוסף” נגזר על חוה צער הלידה “הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים” (שם טז). קין רוצח את הבל וחטאו של קין לא נסלח אלא נגזר עליו להיות נע ונד בארץ (בראשית ד” יב). דור המבול חוטא ונגזר עליהם להימחות במבול “וַיֹּאמֶר ה’ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם” (ו” ז). דור הפלגה חוטא וה’ מפיץ אותם על פני כל הארץ “וַיָּפֶץ ה’ אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר” (יא” ח). אנשי סדום חוטאים והעיר סדום נהפכת “וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה” (יט” כה).
לעומת זאת” החל מספר שמות ואילך” אנו מוצאים שאלוקים סולח לבני האדם. לגבי חטא העגל נאמר “וַיִּנָּחֶם ה’ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ” (שמות לב” יד). לגבי חטא המרגלים נאמר “וַיֹּאמֶר ה’ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ” (במדבר יד” כ).
מה פשר השינוי ביחס בין אלוקים לבני האדם? מדוע בספר בראשית המושג סליחה אינו מופיעה בהקשר לחטאי בני האדם ואילו בספר שמות ואילך המושג סליחה מופיע?
הסליחה של האדם
שמעתי הסבר נפלא מאת הרב יונתן זקס” הרב הראשי הקודם של בריטניה. ספר בראשית מלא במערכות יחסים מורכבות בין אחים: קין והבל” יצחק וישמעאל” יעקב ועשו” יוסף ואחיו. אך אם נעיין בסוף של כל סיפור נגלה התקדמות מפליאה.
אנו מתחילים משפל המדרגה שקין רוצח את אחיו הבל “קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה”. אך לאחר מכן אנו מתקדמים מעט ויצחק וישמעאל קוברים ביחד את אביהם “וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו” (בראשית כה” ח-ט). לאחר מכן ישנה התקדמות נוספת כשיעקב ועשו נפגשים יחד “וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ”. אך לאחר מכן כל אחד הולך לדרכו “וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה” (שם לג” טז-יז). לאחר מכן אנו מתקדמים עוד יותר ויוסף סולח לאחיו “וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם…וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים…וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ” (שם פרק מה” ה-טו). ולאחר מיתת יעקב כשהאחים חוששים מנקמת יוסף” הוא מרגיע אותם “וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי. וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב” (שם פרק נ” יט-כ).
ניתן לומר שפסגת ספר בראשית היא היחס בין שני אחים נוספים” אפרים ומנשה. אף שיעקב העדיף את אפרים” האח הצעיר” על פני מנשה אחיו הבכור” מנשה לא קינא באפרים והיחסים הטובים ביניהם נשמרו. ולכן כל אב בישראל מברך את בניו לזכות להיות כאפרים וכמנשה שחיו מתוך אחוה ושלום וללא מחלוקת. “הבא לברך את בניו” יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלקים כאפרים וכמנשה” (רש”י מח” כ).
ולכן” ספר בראשית מסתיים בתקווה שאחים יכולים לחיות זה עם זה בשלום (כמו מנשה ואפרים) ושאחים יכולים לסלוח זה לזה (כמו יוסף ואחיו). ולכן הסליחה של אלוקים לבני האדם מופיעה רק בספר שמות” רק לאחר התהליך של ההתקדמות ביחסים בין האחים. רק לאחר שבני אדם מסוגלים לסלוח האחד לחברו” גם אלוקים סולח לבני אדם.
לתגובות: natanorot@gmail.com