האיחוד הניסי של יהודה ואפרים

הגמרא במסכת בבא בתרא (יד) אומרת שספר יחזקאל – תחילתו חורבן וסופו נחמה. נקודת הפתיחה של ספר יחזקאל היא החורבן שהרי הוא מתנבא כבר בגלות” אולם בסוף הספר לאורך פרקים רבים הוא מתנבא על הגאולה. באחת מנקודות השיא של נבואות הנחמה שלו מתנבא יחזקאל על האיחוד העתידי בין יהודה ואפרים. כסמל ומשל לכך ה’ מצווה על יחזקאל לקרב שתי פיסות עץ המייצגות את שני הכוחות הללו – “וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ” (טז-יז).
האחדות אינה מציאות פשוטה ומובנת מאליה כלל בעם ישראל” אדרבה שורשי הפירוד בין יהודה ואפרים קדומים מאד” ולמעשה הם שוזרים את כל ההיסטוריה הישראלית. לדוגמה – בפרשת השבוע מגיע לסיומו עימות ארוך בין יוסף ובין אחיו ובראשם יהודה” ורק לאחר בירור קשה מצליחים שני הכוחות להתחבר ולפעול יחדיו.
ואם ניתן היה לחשוב שהנה בפרשתנו התרחשה האחדות” ומשם והלאה מתנהלים ישראל כמשפחה אחת” בא יחזקאל עצמו בפרק כג ומלמד שלכל אורך ההיסטוריה הישראלית – מגלות מצרים ועד חורבן הבית – שרר הפירוד בין שני הכוחות” ופירוד זה הוא שהוליד לאחר מאות שנים את הניגוד בין שומרון וירושלים – “וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם אַחַת הָיוּ: וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן… וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה” (א-ד” ועיין שם בהמשך). אחד האופנים הקשים של הפירוד בין יהודה וישראל מופיע בנבואת זכריה (זכריה יא” יד): “וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל”.
לעומת הפירוד ששרר לאורך תקופות רבות בהיסטוריה” התנבאו נביאי ישראל כי בעתיד ישובו יהודה ואפרים ויתאחדו. כה התנבא ישעיהו (ישעיהו יא” יג): “וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם”. הושע הנביא התנבא (הושע ב” ב): “וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו…”. וכן בנביאים נוספים.
על גבי נבואות אלו” בא יחזקאל ומצווה לעשות סימן מעשי על איחוד עתידי של יהודה ואפרים (יחזקאל לז” טז-יז): “וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ”. במעשה זה של יחזקאל מודגש עד כמה האיחוד העתידי הזה הוא פלאי ואיננו יכול להתרחש באופן טבעי. שהרי כפי שמבאר רש”י” מעשה הקירוב הסמלי בין יהודה ואפרים איננו נעשה רק על ידי שימת שתי חתיכות העץ יחדיו בידו של יחזקאל. הקירוב מתרחש על ידי נס אלוקי – הקב”ה מודיע שכאשר החתיכות תהיינה ביד יחזקאל הקב”ה ילחים אותם ויהפוך אותם לחתיכה אחת. זוהי כוונת המילים: “והיו לאחדים בידיך”.
וכך הוא גם הנמשל אותו מבאר הקב”ה (יט): “דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה’ הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי”. כוחו הניסי של הקב”ה יחבר את שני הכוחות הנפרדים ויהפוך אותם למקשה אחת מאוחדת. איש לא יבחין עוד כי היו כאן פעם שני כוחות נפרדים.
לטורים ומאמרים נוספים של הרב יואב אוריאל ראו באתר