היחס שלנו אל הכסף

הלכות גזלה ואבדה: פרק א-ז היחס שלנו אל הכסף
כל הגוזל את חברו שווה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו (הלכות גזלה ואבדה א” יג)

יש מספר שמות לכספו של האדם המעידים על היחס אליו:
1. דמים: כשהכסף הוא כאילו נפשו ממש כי ‘הדם הוא הנפש’.
2. ממון: שהוא הדבר עצמו המנה או מה שבא ממנו.
3. כסף: ביטוי לכיסופים. כאילו בזכות הכסף הזה אני אוכל להגשים את חלומותיי.
4. זוז: חומר מאוד תנועתי בתוך ידי. הזוז שיש לי ביד כעת עוד רגע לא יהיה שם.
5. שקל: במובן של ערך עצמי” כמה אני שוקל.
ויש דינר” זהב” ועוד” כל שם מעיד על סוג של יחס לדבר.
אולם ”לא תגנובו … ולא תגזול” (ויקרא יט” יא-יג) היא מצווה שמופיעה בפרשת ‘קדושים’ כלומר סוג של פרט מתוך כלל שנקרא ”קדושים תהיו כי קדוש אני”. הכסף אמנם קשור לנפש אך מגמתו העיקרית היא עילוי הנפש וקדושתה.
יש הלכות שונות מאוד בין גנבה וגזֵלה” הגנבה בסתר והגזלה בגלוי. למשל על הגנבה אפשר שהאדם יימכר לעבד עברי ועל הגזלה לא. או שיש דין תשלומי כפל ארבעה וחמישה בגנבה אבל בגזלה לא. גם מדייק הר”ן בחידושיו (סנהדרין נז” א) מדברי הרמב”ם שבהלכות גנבה כתב ”ואחד הגוזל ממון ישראל או הגונב ממון עכו”ם” כלומר” יש איסור לא תגנוב בממון עכו”ם ואילו בהלכות גזלה הרמב”ם כתב שאסור לגזול כל שהוא דין תורה אפילו עכו”ם אסור לעושקו או לגוזלו הרי לפיו הר”ן נראה שלא כתב אלא איסור היינו איסור דרבנן אבל דאורייתא אין לאו דלא תגזול בעכו”ם.
כלומר הגונב הלוקח שלא מדעתו של האדם אסור דאורייתא” כי גרם חסרון חברו וחייב לשלם לו. אבל בגזלה יש כאן הלכות כיבוש מלחמה” והתורה שאסרה ‘לא תגזול’ יש לומר שאין זה מחמת חסרון חברו אלא משום עצם המעשה של כבוש מלחמה אסרה תורה בישראל ואם כן אינו חייב אלא מה שנאמר בחידוש התורה ”והשיב” או ”ושילם” אבל אין שום סיבה לקונסו עבור חסרון חברו בכפל בתשלומי ארבעה וחמישה (מתוך ‘בית גנזי’ הרב מ. ר. לוריא” קדושים” עמ’ תרפב).
אם כן יש מטרת על לשימוש נכון בכסף והיא כיבוש הארץ” קניין אדמות. כאילו ה’ ית’ רוצה שנוציא ממנו בעבור כיבוש הארץ” שנמסור את הנפש” את הכסף כמו ביטוי של כיסופים” את הדמים” ביטוי לנפש כי ‘הדם הוא הנפש'” ושהכסף הזה יעבור מהר כמו זוז מידינו לקנות אדמה למטרה לאומית ולא רק פרטית על מנת שנקבל חזרה את כבודנו עלי אדמות” ארץ ישראל. כמובן לא כמו דין גניבה אבל גם כן” יש דרך איך לרכוש בכיבוש מלחמה את האדמה.