שירת האדם

בעל התשובה. לפני רצף האירועים המזעזעים שהטביעו את חותמם והצמיחו את כל תהליך התשובה” הלכו והתגברו החושך והקשיים. קרוב היה הוא לאבד את היקר מכל בעיוורונו. לעולם ראוי שהנשמה הקדושה היא שתוביל” אך זאת כבושה היתה בידי כוחות הטומאה היותר נמוכים. מריבוי הצרות והתגברות החומריות” כבר קשה היה לראות שיש איזה שהוא אופק. כוחות חיים וכישרונות מרובים הופנו לפיתוח ההבל ולשכלול הריק. הקליפה הכי קשה” מצצה את דם חייו בלא טיפת רחמים. לא נותר לו אלא לזעוק אל המרומים” לבכות את ייסורי הנשמה הכלואה. אכן שמע ה’ יתברך שוועת עני” וגאל באופן כל כך מפתיע ומשבר כל תבנית” באופן שישאר חרוט בזיכרונו לעד.
הסיפור נשמע כמו סיפור פרטי של חוזר בתשובה” שאירעה לו מעין ‘יציאת מצרים פרטית’. אך כוונת הדברים היא על מאורע גדול לעילא ולעילא” ליציאת מצרים המקורית” שהחוזר בתשובה בה הוא העולם. זוהי זווית אחרת להתבונן על הדברים. המבט הנהוג” שכמובן אף הוא נכון” הוא מבט לאומי. שני עמים” האחד בלוע ומשועבד תחת רשעת השני ובמהלך אלוקי ניסי יוצא לחירות. אך אם נתבונן על האנושות כאדם אחד גדול” שישראל הוא כלב או כמוח בין איבריו” הרי ש”יציאת ישראל ממצרים” אומר הרב קוק “תשאר לעד האביב של כל העולם כולו”. באביב מתפרצים כוחות חיים אדירים שהכינו עצמם לשעה מתאמת. הצלת האומה מבית העבדים המצרי” בעומק העניין היא תקוות כל ההסטוריה. ההתגלות האלוהית בניסים גדולים וגילוי שכינה” היא פתח לתהליך התוודעות האנושות אל נשמתה” אל נשמת היש” אל כנסת ישראל.
“וְאִלּוּ לא הוצִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבותֵינוּ מִמִּצְרָיִם” הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם.” מדוע? וכי חז”ל לא שמעו על חילופי אימפריות ועל שאר תמורות? אלא” שבמבט מעמיק” אין כאן סיפור על אוסף אנשים משועבדים” אלא על אנושות שלמה החיה בתבנית של שעבוד חומרי” על עולם בלא מדריך ובלא הדרכה הרומס בגסות את האיבר היותר אצילי שבקרבו. גם אם ממלכות היו עולות ונופלות לא היתה האנושות בוקעת את שעבודה” כיוון שהשעבוד החיצוני” ביטוי הוא לשעבוד הפנימי החריף. ממקום אחר היה קם לו פרעה מסוג חדש” ועלילות ‘בית העבדים’ היו מקבלות צביון מעט שונה” אך לא יותר מזה. אכן יקח אלפי שנים עד שיציאת מצרים תהווה את בסיס התרבות האנושית” את השאיפה לחירות רוחנית והליכה מוסרית בדרך ה'” אך מסע התשובה הגדול מתחיל כאן במהלך א-לוהי רב עוצמה המתואר בפרשת בא.
אופן הסתכלות זה מאפשר להתבונן על תהליך אחד מתמשך של עילוי האנושות” המתחיל ביציאת מצרים ונמשך עד הגאולה העתידה. ההתגלות האלוהית לעם ישראל” היא היסוד והמקור לכל המוסר האלוהי שהאנושות מצליחה לספוג אל קרבה” עד שיתעדן העולם וישליכו איש אלילי כספו וזהבו. בתחילת התהליך” בפסגת התרבות האנושית עומד פרעה המתריס: “מִי ה’ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל” ” “כִּי אֲנִי הוּא אֲדוֹן הָעוֹלָם וַאֲנִי בָּרָאתִי עַצְמִי וְאֶת נִילוּס” שֶׁנֶּאֱמַר: “לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי”” . ובסוף התהליך תתוקן האנושות” “לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים”.
המבט על האנושות כאורגניזם אלוהי אחד” ולא וכאוסף אומות תלושות זו מזו” מאפשר להבין את גערת הקב”ה במלאכים” בשעה שהמצרים טובעים בים. “בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב”ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?” עם ישראל ראוי ומוסרי שיאמר שירה על הצלתו הגדולה. אך המלאכים שלא היו תחת השעבוד המצרי” עליהם להתנהל ע”פ הכלל שהקב”ה אינו חפץ במות ברשעים אלא בחזרתם בתשובה. אכן לעיתים לוקה איבר אחד מפני שאיבד את מקומו” ועל כן מזיק ומסכן בקלקולו את תיקון הגוף כולו. כל שכן אם מזיק הוא לאומה הישראלית” האומה שנועדה לתפקיד עילוי האנושות” בהשפעתה הנגלית והסגולית. אך לכתחילה” חפץ ה’ שיבחר האדם בטוב” ולא יהיה צורך בשום פורענות הבאה על הרשעים.
דבר פשוט הוא שאחרי המבט המאחד את האנושות לכדי אורגניזם רוחני אחד” מכל מקום ההבדלה בין אבריו אינה נעלמת. כשם שלמוח ולאצבע אין את אותם תפקידים ואותן ואיכויות וחשיבות” כך לעם ישראל יש את חוקי חייו” טבעו המיוחד” תורה ומצוות השייכים רק אליו. את תפקידנו המרכזי והמשפיע אין מי שיכול או שקיבל רשות לעשות במקומנו” אולם אל העולם המתוקן והטוב שאליו אנו מייחלים” נמשכים שאר האיברים בהשפעתנו” גם הנפולים ביותר. יניקת כל העמים היא מן הנשמה” מהאומה הישראלית ומהדרכת התורה אף אם בגלוי אין הם מודעים לכך. את כל היש אנו שואפים להציל” ואין בנו התגדרות לאומית בלבד.
וכך כותב רבנו הרב קוק זצ”ל: “ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל” לשיר את שירת האדם” רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו” שואף אל תעודתו הכללית ומצפה להשתלמותו העליונה” וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו” שאיפותיו וחזיונותיו.”