ים שכולו סוֹף?

האירוע הנשגב שהתרחש על שפת ים סוף איננו אירוע מקומי. רבש”ע מלמד אותנו עיקרון אמוני לדורות. מכל הכיוונים נדמה שאנו סגורים” המצרים רודפים אחרינו מאחור וים סוף סוגר עלינו מלפנים” ואנו” אנה אנחנו הולכים. אך ‘איפכא מסתברא'” דווקא המצוקה היא המכריחה אותנו ליילד את הקומה של החירות היותר שלמה” את האמונה היותר זכה. “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”1. כביכול ה’ ית’ אומר לנו אני אתכם” אך אני רוצה לראות שאתם אתי באמונה שלמה. גלו ביטחון שלכם ואני קורע לכם את הים. זהו שיעור באמונה לכל הדורות.
אם נתבונן לעומק” יציאת מצרים הושלמה רק בשעה שנסגר הים על המצרים. “וַיּוֹשַׁע ה’ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.” לפני זה יצאנו אמנם מן השעבוד הגופני” אך מהשעבוד הנפשי עדיין לא יצאנו. לכן עם ישראל מרגיש מאוים משש מאות רכב של המצרים שיצאו לרדוף אחריהם” אף כי מספרית הוא גדול לאין ערוך. “וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'”1. מדוע לא כתוב ופרעה קרב אלא הקריב? “אֶלָּא שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשׂוּ”” תשובה לגדלות של אמונה. רק על הים נתרפאה נפש ישראל עבדי פרעה” ונעשתה מוכנה לעבדות ה'” שהיא החירות היותר עמוקה.
בשעה שהיו ישראל מלפני ים סוף ורצה הקב”ה לקרוע להם את הים” בא מלאך הממונה על מצרים ותבע דין מלפני הקב”ה. אמר לפניו: רבש”ע” למה אתה רוצה לעשות דין במצרים” ולקרוע את הים מלפני ישראל” הרי כולם כאן חייבים מלפניך” וכל דרכיך בדין ובאמת. הללו עובדי ע”ז והללו עובדי ע”ז… יש לשאול” מה פשר הטענה שישראל היו עובדי ע”ז? והלוא” אף על פי ששקעו במ”ט שערי טומאה” לא נאמר עליהם בפירוש שעבדו ע”ז במצרים” ומ”מ קודם היציאה שחטו את הע”ז המצרית” ומלו את עצמם” אם כן עכשיו נקיים הם. אלא שיראתם את מצרים היא הבעייתית. התייחסות לכוח כאילו הוא עומד לעצמו ובעל יכולת מצד עצמו” יש בה בחינה מסוימת של מחשבת עבודה זרה. כל מעשי ה’ הם כחומר ביד היוצר” אין שליט מבלעדיו” ואין עוד מלבדו” ועל כן אין לישראל לירא משום נברא. ראוי שהיראה תתעורר רק כלפי ה’ ית'” וכשמופיעה יראה נפולה” נעשה מזה קטרוג על ישראל. וכך כביכול אומר מלאך זה: “רבש”ע” גלוי וידוע לפניך שהכל עבדיך” ואין יכול אני לעשות דבר בניגוד לרצונך” והנה בנ”י מפחדים ממני” ומיחסים לי חשיבות בפני עצמי” א”כ ‘הללו עע”ז'”.
עיקרון זה קיים גם בגאולה הנוכחית. אמנם יצאנו מן הגלות הנוראה בגוף” אך יש לנו עוד עבודה של הוצאת חלקים גלותיים מתוכנו. השינוי הכולל תלוי בשינוי המנטלי. ישנן כמה מערכות שבהן אנו ניצבים מול ים שכולו סוף” והחיסרון או האויב רודף אחרינו ומבקש לשעבדנו או לאבדנו. כל זה למראית עין” כיוון שרבש”ע שוב אומר לנו: הראיתי לכם שאני אתכם” סעו קדימה” הים יקרע בפניכם אם רק תאמינו בי שהדבר אפשרי.
לשם הדוגמה ניתן להתבונן על בג”ץ. אין הוא הגורם היחידי המבטא את השעבוד המנטלי” אך קל להדגים את העיקרון עליו. מקימי המדינה קבעו מה יהיה צביון המשפט הנוהג במדינה” אך יש מקום גדול לפקפק בו כיוון ש’ערכאות הגויים’ אינם מתאימים לרוח ישראל. מערכת זו” המייצגת תחת האידיאל הפלורליסטי את כל מי שרואה עצמו עשוק” נעשתה מלבד היותה שופטת” גם לרודפת את האומה הישראלית” אך היחס אליה נותר דומה ליחס ההמון היווני ל’אלים באולימפוס’. ביוון העתיקה המלך היה כפוף לאלים” וכן היום הצבא” המשטרה” הממשלה וראש הממשלה נעשו כלים להוצאת פסקי בג”ץ. בחקיקה אנושית שיעבד עם ישראל את עצמו למערכת היורה חיצים לעברו” באין עמוד ענן המחזירם לאחור. בשם הנאורות הפוסט מודרניסטית והדמוקרטיה” מתקבלות למשל עתירות הזויות” המוגשות ע”י ערבים במימון ארופאי” המבקשים להחריב את מדינתנו בזדון. האג’נדה השיפוטית כופה דעתה בחוזקה: א”י אינה בהכרח ארצנו” התורה איננה סדר חיינו” הכל שפיט. שכיח ולגיטימי להחריב ישובים” בתי כנסת” לטשטש את כל הגבולים בין העמים והמינים” הקודש והטומאה.
אסור שתהיה בנו כל יראה ביחס לשום נברא וכל שכן ביחס למשפט אנושי המחרף את ה’. עלינו לבקוע את ‘הים שכולו סוֹף’ הניצב בפנינו” ולא להוסיף להישאר משועבדים מנטלית.
לפני כחמש עשרה שנה” הלך תלמיד מכון מאיר” אל רוב גדולי ישראל מכל הזרמים של היהדות הנאמנה. הוא ביקש להחתימם על מסמך השואף להקמת גוף המאגד את חכמי ישראל” העוסק בענייני הכלל והמשפט כסנהדרין. להפתעתו” כל גדולי הדור דאז ששאל” התלהבו מן הרעיון וביקשו לשתף פעולה אם יקום. לדאבוננו לא התלבש הרעיון בתנועה מעשית שהביאה ליישומו. כידוע” אם יסכימו כל גדולי ישראל על חכם אחד הראוי לסמיכה” ניתן יהיה לחדש את סמיכת הדיינים וממילא יוכלו משפטי התורה להתרחב על תחומים רבים. ניסיון כזה היה בימי רבי יוסף קארו וכמעט שהצליח.
“קיומה של האומה בנוי על אהבת החוק האלוהי של קדושת המצוות והמשפטים.” מרן הרב קוק זצ”ל הקים את הרבנות הראשית” מתוך שאיפה שמגוף זה יצמח בעתיד הסנהדרין. נראה שרבש”ע מצפה מאתנו שנצעד אל תוך הים” נניח בצד את המחלוקות והפירודים וניצור כחלק משאיפתנו ושותפותנו בגאולה השלמה אלטרנטיבה ממשית.
לרעיונות” עזרה והצטרפות neshamalaam@gmail.com