ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תשא, פרה
פרשה נוכחית: החודש, ויקהל, פקודי
פרשה הבאה: ויקרא
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

הפטרת פרשת יתרו - בין ישעיהו ליחזקאל

הרב יואב אוריאל

בפרשת השבוע אנו קוראים על מתן תורה - ירידת דבר ה' מן השמים אל הארץ. במעמד נתינת התורה נוצר חיבור בין העולם התחתון לעולם העליון כאשר הקב"ה ירד אל הר סיני, ומשה עלה אל ההר. בהפטרה אנו קוראים על אחד מן המקומות המרכזיים בתנ"ך שבהם יש מימוש וביטוי מפורש של החיבור בין השמים והארץ. בנבואת המינוי של ישעיהו לנביא הוא 'עולה' לשמים ורואה את המתרחש בהיכלות העליונים של מלך מלכי המלכים.
ישנם שני חזונות דומים בנביאים - נבואת המינוי של ישעיהו (ישעיהו פרק ו) ונבואת המינוי של יחזקאל (יחזקאל פרק א ועוד). בשתי הנבואות הללו נאמרים שבחים כלפי הקב"ה מפי השרפים או החיות בשמים. בנבואת ישעיהו אומרים השרפים "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג). ביחזקאל נשמע מפי החיות: "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג, יב). שבחים אלו תוקנו לדורות בתור שני הפסוקים העיקריים בסדר ה'קדושה'. שני השבחים הללו מספרים בכבוד ה'. אך על אף הדמיון ביניהם יש הבדל גדול בין שני הפסוקים מבחינת הזמן וההקשר שבו נאמרו, וממילא גם בתוכנם:
ישעיהו נמצא בערך באמצע שנות הבית הראשון, כשישראל מצויים על אדמתם והשכינה עדיין קרובה אליהם. כשהוא עולה השמימה לראות מראות אלוקים, הוא שומע את 'שיח המלאכים' במצב השלם של השכינה בעולם. במצב כזה נאמר בשמים ש"מלא כל הארץ כבודו". הוי אומר ששלטון ה' מורגש ונראה בעולם, וממלא את כולו.
בהקשר זה נאמרות גם שלוש הקדוּשות - "קדוש, קדוש, קדוש". על פי התרגום יונתן, עניין שלוש הקדושות הוא לומר שהקב"ה קדוש (א) בעולם העליון, (ב) בעולם התחתון, (ג) ובקדושה השלישית מתגלה ששתי הקדושות בשני העולמות אינן מנותקות זו מזו, אלא יש כאן קדושה עליונה אשר עומדת מעבר לכל חלוקה של עולם זה או אחר - "לעולם ולעולמי עולמיא". אם כן, במראות ישעיהו אנו נפגשים עם קדושת ה' במצב השלם והאידיאלי, כפי שאומרים אותה המלאכים במצב זה.
ביחזקאל המצב אחר. כבר כמאה שנה לפניו גרמו חטאי העם לגלות עשרת השבטים. שנים בודדות קודם נבואתו באה גם על יהודה גלות קשה של החרש והמסגר, שבה גלה גם הוא עצמו. מקום נבואתו הוא בגולה. בית המקדש כבר קרוב להיחרב. את הפסוק שאותו אנו לוקחים מנבואתו לסדר הקדושה, שמע יחזקאל בזמן המסע הראשון של גלות השכינה מן המקדש (רד"ק ושאר מפרשים שם). השבח והכבוד לה' בפסוק זה, מותאמים למצב הקשה. על פי המצודות דוד, השבח: "ברוך כבוד ה' ממקומו" בא לומר שאף שה' יצא ממקומו הוא נשאר ברוך, ורק ישראל נפגעים מנדידת השכינה. המלבי"ם מבאר שלמרות שנראה שיצא כבוד ה', באמת נשאר כבוד ה' ברוך במקומו כלומר בבית המקדש.
ובאמת, בסדר אמירת הקדושה של מוסף, מתגלה בבירור ההבדל בין שני השבחים: לאחר "קדוש קדוש קדוש" אנו אומרים: "משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו" - כבוד ה' כבר איננו גלוי, ועל כן המלאכים מחפשים איה כבודו. כתשובה לכך הם אומרים: "ברוך כבוד ה' ממקומו - כלומר כבוד ה' קיים בגדלותו, גם אם בגניזה ובסתר.
גם בדברי חז"ל מצינו ש"קדוש קדוש קדוש" שייך להילול של יום ו"ברוך כבוד ה'" שייך להילול הלילה. במדרש אליהו רבה (פרשה ז) נאמר: "יש לי ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת שהן עומדין לפני ומקדישין את שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעת החמה ואומרים לפני קדוש קדוש קדוש, ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו".
נמצא שסדר הקדושה נקבע כך, שגם לאורך כל שנות הגלות של ישראל, הם לא משבחים את ה' באופן המתאים לגלות בלבד. השבח הנאמר בתחילה, בכל יום ויום, הוא שבח המלאכים שנאמר בזמן הגאולה. כשאנו אומרים את הקדושה מספר פעמים כל יום, אנו מטביעים בקרבנו את הציפייה לישועה, הציפייה לזמן שבו כבוד ה' ימלא את כל הארץ.
לטורים ומאמרים נוספים של הרב יואב אוריאל ראו באתר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: