לע”נ רבינו” לרגל 35 שנה לפטירתו. הדברים שאמר מתאימים למי שאמרם.
תורה שבכתב ותורה שבעל פה הן בגדר: “אחת דבר אלקים” שתים זו שמעתי” ” תורה אחת שהיא שתיים” כפילות שאינה פירוד. בתוך האחדות יש הבחנות. מרום שורשיותה של תורה הוא בכתב” ומתוך כך נמשכת תורה שבעל פה לכלל ישראל” לתלמידי החכמים ולכל האומה. עיקר התורה היא תורה שבעל פה. “על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית” . “אמר רבי יוחנן: לא כרת הקב”ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה” . התורה שבעל פה היא התורה שחיה בקרבנו” בתוך כלל ישראל” בישיבות” ברבנות” בבתי דין. כאן אין מקום לגויים” למדענים גויים ולריקנים שבנו שנמשכים אחריהם. תורה שבכתב ותורה שבעל פה הן תורה אחת מן השמים – “תורת ד’ תמימה”!
התורה מוכרחת להופיע דווקא בצורה כפולה זו. מה שנמסר בכתב” חייב להיות בכתב” ומה שנמסר בעל פה חייב להיות בעל פה. בגמרא מתברר שצריך להיות דווקא כך: “דברים שבכתב” אי אתה רשאי לאומרן על פה. דברים שבעל פה” אי אתה רשאי לאומרן בכתב” . “שׂימה בפיהם” . יש דיונים אם מותר לקרוא בעל פה פרשיות של תורה שבכתב” כגון קריאת שמע” והתירו בדוחק מפני שהן שגורות בפי הכל. כמו כן” אסור לכתוב תורה שבעל פה. בהתחלה היה מצב של גבורה עילאית” של חזרות בלתי פוסקות לשם ידיעת התורה: “כל עצמותי תאמרנה” . לאחר מכן” מחמת ירידת הדורות” התירו לכתוב את התורה שבעל פה משום “עת לעשות לד'” . אז נהגו לכתוב על קלף שעשוי מעור של בעלי חיים” וחסיד אחד אמר לתלמידו: “אל תכתבו על עורות הנבלות המתות” זהו מצב של חולשה וקטנות חיים! כתבו דברי תורה על עצמכם” .