סדרת “המחלוקת והאחדות” חלק י’: אשליית הוודאות

בשבוע שעבר ראינו שהשארת ‘מרחב אי ודאות’ וההתרגלות לראות את הדברים מנקודת מבט שונה” ‘איפכא מסתברא'” מובילות לאמת. הפעם נראה שהוודאות המוחלטת היא אשליה” האמת אינה נמצאת רק אצל שיטה אחת” אלא האמת מתבררת דווקא מתוך הקשבה לשיטות השונות בתורה.
“כיום שנעשה בו העגל”
אחת המחלוקות הדרמטיות ביותר בין בית הלל ובית שמאי הייתה יום אחד כשהחכמים התאספו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון” כשעלו לבקרו” כדי לקבוע האם ההלכה היא כמו בית הלל או כמו בית שמאי בשאלות מסוימות. באותו מעמד היה רוב של תלמידי בית שמאי וההלכה נקבעה כמותם. אך בגמרא מופיעה ביקורת כנגד בית שמאי” לא על תוצאות קביעת ההלכה” אלא על הדרך שבה היא נעשתה: “נעצו חרב בבית המדרש” אמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל” (שבת יז” א; השווה לירושלמי שבת א” ד).
השאלה המתבקשת היא מה השייכות לחטא העגל?
ודאות יתר: שורש חטא העגל
לפי הקדמת הזוהר (א” ב)” חטא העגל נבע מוודאות יתר” עם ישראל חוו במעמד הר סיני חוויות רוחניות שאין לשער את עוצמתן והתגלו לפניהם סודות עמוקים ביותר (ראה: רמח”ל” הקדמה למאמר הויכוח) ולכן טעו וחשבו שאין דברים שנסתרים מידיעתם. אבל כתוצאה מכך” היו אלו בעם ישראל שהפרו למעשה את האיזון העדין בין ההיבט הנסתר להיבט הגלוי ודימו שהגלוי הוא חזות הכל ושאין מימד נסתר.
הקב”ה ברא את העולם באיזון עדין בין ההיבט הנסתר להיבט הגלוי” איזון זה בא לידי ביטוי בנאמר “שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה” (ישעיהו מ” כו). ההיבט הנסתר נקרא ‘מי’ ואילו ההיבט הגלוי נקרא ‘אלה’. כאשר מבינים את היחס ביניהם שה’מי’ ברא את ה’אלה'” כלומר שהדברים הגלויים הם בבואה של הדברים הנסתרים” האיזון העדין נשמר. העולם יכול להתקיים רק כאשר יש איזון בין ההיבט הנסתר לגלוי. כאשר מצרפים ביחד את המילים “אלה” ו”מי” מקבלים “אלהים”. כלומר האלוקות מתגלה בעולם באופן נסתר ובאופן גלוי בו זמנית (ראה: זוהר ח”ג אחרי מות עג” א).
כאמור” במעמד הר סיני” היו שטעו וחשבו שראו הכל” הם דימו שכל הדברים הנסתרים התגלו לפניהם ובחטא העגל הם ניתקו את ההיבט הנסתר מההיבט הגלוי וערערו את שיווי המשקל העדין ביניהם. הזוהר מציין שלכן אמרו בחטא העגל “אֵלֶּה אֱ-לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל” (שמות לב” ד)” כלומר הם הזכירו רק את ההיבט הגלוי “אלה” וויתרו על ההיבט הנסתר “מי” והכריזו שאין דברים נסתרים מהם אלא הכל גלוי וידוע לפניהם.
ודאות מוחלטת מובילה לאסון
כאשר בני אדם מתהלכים בתחושה מוטעית שהם יודעים הכל” אין הם מסוגלים להכיל דעות שונות ומנוגדות משלהם. ההונאה העצמית של הוודאות יוצרת קנאות ואי יכולת אפילו להקשיב ולהיפתח לזולת.
אשליית הוודאות אינה מסתכמת באידיאולוגיה מופשטת” אלא היא מתרגמת למעשים ומובילה לאסון. המדרש מאשים את עושי העגל בהריגת שבעים הזקנים וחור: “אמרו להם [=שבעים הזקנים לעושי העגל] מה אתם מכעיסים למי שעשה לכם את כל הנסים והנפלאות? עמדו עליהם והרגום” ולפי שעמד עליהם חור בדברים קשים” עמדו עליו והרגוהו” (תנחומא פרשת בהעלותך סימן כד).
המדרש מתאר מציאות עגומה” עושי העגל היו שקועים כל כך באשליית הוודאות שלהם עד שלא היו מוכנים אפילו להקשיב לאהרון וחור שהציגו עמדה שונה משלהם. בחטא העגל היו אלו שנגררו לאלימות והגיעו עד לרציחתו של שבעים הזקנים וחור “עמדו עליהם והרגום” רק משום שהעזו להציג עמדה לא פופולארית.
ההקשבה שלא היתה
החת”ם סופר מקשר בין סירובם של עושי העגל להקשיב לאהרון וחור” לבין תהליך פסיקת ההלכה כבית שמאי שנאמר עליו “כיום שנעשה בו העגל”: “פירוש והוה כיום שנעשה בו העגל שאהרן גדול ישראל לא עצור כח ושמע לקולם מרוב ענוותנותו וקשי ערפם של העומדים נגדו שלא נשאו פנים לאהרן וחור לבטל דעתם מפני דעתו” (שבת שם). אותו היום שהיה הלל כפוף ויושב לפני שמאי היה דומה במקצת ליום שנעשה בו העגל” משום שבשני המקרים” ודאות יתר הובילה לידי חוסר הקשבה.
נראה שבתהליך פסיקת ההלכה ובלהט הוויכוח” תלמידי בית שמאי היו בטוחים בצדקתם” עד שלא הקשיבו לדבריו של הלל כראוי. “והיה הלל כפוף ויושב לפני שמאי והיה הדבר קשה לישראל כיום שנעשה בו עגל. מראין הדברים שהרבה מישראל חברו עם שמאי על הלל… והוצרך הלל להמאיך [=להשפיל] את נפשו ולכפוף את עצמו כדי שיצאו הדברים… ולולי שכפף עצמו הלל לא יכל לזאת מאשר חברו עם שמאי שלא כדת כמי [=כמו] שעשו את העגל שלא כדת” (רב שרירא גאון” אוצר הגאונים שבת). ייתכן שאילו היו מקשיבים להלל היו מקבלים אולי את דבריו” וכך גם אצל עושי העגל” אולי אם היו מקשיבים לאהרון וחור” חטא העגל מעולם לא היה קורה.
שבעים הזקנים מייצגים את שבעים הפנים לתורה וכאשר עושי העגל הרגום” הם כביכול שללו את שישים ותשע הפנים האחרות לתורה וכאילו אמרו “רק הדרך שלנו היא הנכונה בעבודת ה’ ושאר הדרכים אינן ליגיטימיות”. הוודאות המוחלטת היא אשליה” האמת אינה נמצאת רק אצל שיטה אחת” אלא האמת מתבררת דווקא מתוך הקשבה לשיטות השונות בתורה. “עשה אזניך כאפרכסת” וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים” (חגיגה ג” ב).
לתגובות: natanorot@gmail.com