ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמיני
פרשה נוכחית: תזריע, מצורע
פרשה הבאה: אחרי מות, קדושים
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

העגל החדש

הרב זיו רוה


יום שתורגמה התורה ליוונית חושך בא לעולם שלושה ימים "והיה אותו היום קשה לישראל כיום שעשו בו את העגל" . לא לחינם השוו חז״ל את 'תרגום השבעים', לעגל הזהב. לא זו בלבד שתורגמה התורה ליוונית, אלא שמאותו יום החלה לחדור גם התרבות היוונית בפרשנותה, ובכך נעקרה מהתוכן הרוחני העליון שלה. התורה הפכה לעוד חכמה שאינה מחייבת, ל'דבר מעניין' בנוף התרבות הפילוסופית דאז, ולמרמס זרים. אף בדורנו התורה מיתרגמת מחדש, אך הפעם בנוף התרבות הפלורליסטית ליברלית שחדרה למחננו.
העגל המדברי, נעשה בהשפעת תרבות העמים האלילית שרווחה אז בעולם, ע״י מיעוט קטן ואלים, "מִיָּד עָמַד חוּר וְגָעַר בָּהֶם. עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ". גם העגל החדש, מושפע מתרבות שכבשה את המערב, וכל המנסה לגדור את הפרצות מושתק בחזקה. את העגל המדברי, מיהר משה, המנהיג הרוחני רב העוצמה, לכתת דק דק. בשל הרוחות העזות הנושבות בהתמדה, דומה העגל החדש לעגלי הזהב שהעמיד ירבעם בן נבט ש"חטא והחטיא את ישראל". עגלים אלו עמדו כמעט כל ימי בית ראשון, הסיטו את שבטי ישראל מעבודת ה', וממרכז הקודש ירושלים. גם מטרתם היתה להוות אלטרנטיבה ליהדות הנאמנה.
רקע. החוסן הצבאי היחסי של ישראל, גורם בין היתר למתנגדינו להעברת זירת הקרב לחזית אחרת, למלחמה על אופי התרבות במדינתנו. בעשורים האחרונים, מיעוט של שמאל קיצוני, הרואה עצמו משום מה כמחנך, כופה תרבות פלורליסטית, פוסט מודרנית, וממילא גם פוסט ציונית, על עמנו הבריא. הוא מנסה לבצע ניתוב תרבותי, בין היתר על ידי רפורמים הנתמכים על ידי קרנות נוצריות, ושאר קרנות פילנתרופיות עתירות אמצעים. במקביל, מתרחש ניתוב כפייתי של צביון המדינה, באמצעות עמדות מפתח שנאחז בהם אותו מיעוט בבית המשפט, בתקשורת, באקדמיה, במערכת החינוך ולאחרונה גם בצבא. לפי התפיסה הפוסט מודרנית, אין אמת, האדם קובע את הערכים, ישנו פקפוק ספקני לגבי כל הגדרה, וטובת הפרט עומדת לפני טובת הכלל. בשטיפת מוחות תרבותית, הולך ורווח הדבר, שהאדם הוא המגדיר את זהותו. במסווה של זכויות הפרט, מתבצע טשטוש של הזהות הלאומית של מדינתנו. מתרחבת הפתיחות להגדרה אישית של הזהות המינית של הפרט. ישנו ניתוב סמוי על ידי קרנות, להשנאת הדתיות האורתודוקסית, כפתח לחדירת זרמים רפורמיים וקונסרבטיביים. המאחד את זרועות התמנון הרבות הוא, הניסיון ליצירת ישראליות חדשה נטולת זהות יהודית.
העגל החדש הוא נגזרת ותולדה של ההשקפה הפוסט מודרנית. באופן מתוחכם מאד הוא מצליח להטעות רבים, כיוון שנקודת מוצאו היא הקודש. שיטת העגל החדש, שימוש בקודש על מנת להמית כל רגשי קודש. שימוש בתנ"ך על מנת להחדיר ערכים הזרים לתנ"ך. יצירת יהדות כתרבות אוורירית ולא כדרך חיים מחייבת. במאמר שכתב ראש מכון הרטמן, הוא מבאר כי אחד מהאתגרים הוא הובלת הציבור המסורתי והדתי הליברלי, המגלה עניין וצימאון ליהדות בעלת משמעות, לזהות יהודית חדשה המבוססת על יהדות מודרנית, פלורליזם ומחויבות לדמוקרטיה.
מגמה זאת מתחזקת גם במימד התרבותי. לדוגמא בעולם הפיוט. על ידי ניתוב אתרי אינטרנט מרכזיים, וסגנונות מכוונים של פסטיבלים והפקות בתקציבי עתק, נעשה ניסיון ליצור 'תרבות יהודית חדשה'. שירת הקודש של גדולי ישראל, מבוצעת בערבוב נשים וגברים, לעתים בסגנון גס, לעתים בלי שום קשר בין עולמו של המבצע לטקסט, לעתים בהכנסת פרשנות מסלפת לפיוט, ולעתים בערבוב בין הדתות ועם הרפורמים לכתחילה. השמימיות של תכני הקודש, מסתאבת במגע של אנשים שאינם מבקשים לחיות את הקודש. כלל השיטה "וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ" .
במלחמתו נגד חינוך ליהדות נטולת אחיזה בקודש בתקופת תנועת ההשכלה, כתב החפץ חיים: "וכאשר נתבונן היטב, נמצא שגם בימינו אלה בעוה"ר, נמצאים תלמידי נמרוד, שיודעים ריבונם ומתכוונים למרוד בו, ורוצים לעקר ולשרש כל מה שקדוש לנו. את התורה קרעו לגזרים, ורק סיפורי התורה בחרו בהם ללמוד, וגם אותם העתיקו בלי שום ריח תורה ויראת השם, רק עירבו בהם רעיונות של כפירה ומינות ח"ו..."
במרחב הישראלי, פועלים כיום יותר משישים ארגונים הנגועים ברפורמיות, המתוקצבים ביתר על מאתים חמישים מיליון ש"ח בשנה, ליצירת 'יהדות העגל החדש'. אותם גופים עומדים היום בראש מערכות הנחלת היהדות במשרד החינוך הממלכתי. לפי תכנית המפמ"ר החדשה כל ילד מכיתה א' עד ט', ילמד שעה ביום יהדות בסגנון רפורמי. את המורים ליהדות יכשירו מכונים ניאו-רפורמיים. החמ"ד והגנים אף הם תחת מתקפת תכניות סמויות דומות.
'העגל החדש', מנצל את הצימאון הישראלי הטבעי ליהדות. דרכו מצא פתח להחדרת הטומאה, כשם שהעגל המדברי רכב על התשוקה לדבקות אלוהית. כמה נפלא לראות שלעם ישראל יש צימאון טבעי ליהדות, וכמה מצער הניצול של 'העגל החדש' של פתח זה להחדרת הטומאה, כשם שהעגל המדברי רכב על התשוקה לדבקות אלוהית. טענת העגל החדש, "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ... לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". מנחית הוא עלינו תורה מחייבת ממרום, בלי שום מקום לגיוון, וללא סובלנות לחדשנות ולפמיניזם. אין התייחסות לרגשותינו ואין הקשבה לזרמים שונים. מי אמר שאי אפשר להבין אחרת? לכן גרסת העגל, שאין צורך לברר את הזהות האלוהית של האדם, כפי שסוברים הדתיים, אלא על האדם ליצור אותה מעצמו. האדם מפרש את התנ"ך באופן עצמאי ויצירתי, באופן התואם את הערכים הזורמים עם רוח התקופה. את המצוות אין צורך לקיים לפי הכפייתיות ההלכתית של הדתיים, אלא אפשר לקחת מה שזורם ובסגנון אישי, כנשות הכותל. גם דברי חז"ל הם עוד מרחב שאפשר לטשטש, וברור שדבריהם אינם מחייבים.
כך גנב העגל החדש את הקודש לטובתו, ועושה בו שימוש בצורה מסולפת, מניפולטיבית, מעקרת את המקור, מסיטה נגד המקור.
לקבלת מידע עובדתי אודות חדירת הרפורמים למערכת החינוך שלח מייל ל: aspaklaria.dat.medina@gmail.com


תגיות: רפורמים



מאמרים נוספים מעלון פרשת כי תשא תשע"ז:
הסבר פנים לישראל - הרב דב ביגון
להציל את צבאנו הקדוש - הרב שלמה אבינר
"שמיעת האוזן" - הרב דוד לנדאו
טהרת ישראל בארץ - הרב יואב אוריאל
צמיחה מתוך משבר - הרב יורם אליהו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: