ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תשא, פרה
פרשה נוכחית: החודש, ויקהל, פקודי
פרשה הבאה: ויקרא
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

סדרת "המחלוקת והאחדות" - חלק י"א: למידה מהזולת מביאה לידי חכמה

נתן קוטלר


בשבוע שעבר ראינו שהוודאות המוחלטת היא אשליה, האמת אינה נמצאת רק אצל שיטה אחת, אלא האמת מתבררת דווקא מתוך הקשבה לשיטות השונות בתורה. הפעם נראה שהקשבה ולמידה מהזולת סוללות את הדרך להגיע לאמיתה של תורה.
אמון, ענוה והקשבה
אילו תכונות נדרשות מאדם המבקש ללמוד מהזולת?
שתי תכונות הכרחיות ללמידה מהזולת: הראשונה היא 'אמון בחיובי'. כאשר מאמינים בטוב הגלום בכל אחד ומכירים בערך הגדול של כל אדם, יודעים שיש להתאמץ ולהטות אוזן לאמירה הייחודית של הזולת.
התכונה השנייה היא ענווה והקשבה. כאשר אנו יודעים שאיננו יודעים הכל, ומשקיפים על העולם במעט ענווה, ממילא מוכנים להקשיב למה שיש לחבר לומר ויודעים 'להכיל' את האמירה המיוחדת שלו.
במאמר זה נבחן את האופן שבו תכונות אלו באות לידי ביטוי ביחס ללמידה מהזולת.
'האמון בחיובי'
בכל אדם יש יכולות, ולכל אדם אמירה הייחודית רק לו "כי כל אדם נברא על דבר מיוחד מה שאי אפשר לאדם אחר לתקן רק הוא" (שפת אמת בחקותי תרל"ב). ולכן, ניתן ללמוד מכל אדם. "אף הקטן שבקטנים" כותב הרב סולובייצ'יק "ויהיה המטען הרוחני שלו מוגבל ביותר, ותהיינה הידיעות שלו זעומות מאד - יש גם לו כוחות הנפש ומדות טובות ואוצרות של רגש אשר בהן הוא יכול להתחלק עם אחרים ולהשפיע עליהם (חמש דרשות עמ' 46-47).
בתוספתא של עדיות (א, ג) מופיעה דוגמא מאלפת לכך שאפילו אנשים במעמד חברתי נמוך, יכולים ללמד את כל חכמי ישראל: "מעשה שבאו שני גרדיים [=אורגים] משער האשפות שבירושלם והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם ולמה הוזכרו שם מקומותיהן ושם אומנותן והלא אין לך אומנות ירידה אלא גרדי ואין לך מקום בזוי בירושלם כשער האשפות אלא מה אבות העולם לא עמדו על דבריהם במקום שמועה על אחת כמה וכמה שלא יעמיד אדם על דברו במקום שמועה". ממעשה זה רואים לא רק את האפשרות של הפחותים שבישראל ללמד אף את החכמים, אלא גם את הענווה המיוחדת של חכמי ישראל ויכולתם ללמוד מכולם (ראה רע"ב עדיות שם).
הקשבה וענווה
מה משמעות הכינוי 'תלמיד חכם'? יש כמה אפשרויות. אפשרות ראשונה: תלמיד של חכם. אפשרות שניה: תלמיד שנעשה חכם. אך יש גם אפשרות שלישית: חכם שהוא תלמיד. "על כל אדם, אפילו גדול בתורה ובחכמה, תמיד ללמוד ולהשתלם בתורה וחכמה. עליו להיות כל ימי חייו תלמיד" (שו"ת בית מרדכי א, מז). הסימן לחכמה אמיתית, הוא יכולת הלמידה התמידית כדברי בן זומא "איזהו חכם, הלומד מכל אדם שנאמר 'מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי' (תהלים קיט, צט)" (אבות ד, א; וראה: הקדמה לחוות דעת לרבי יעקב מליסא).
אם כן, הכינוי 'תלמיד חכם' מורה על ההכרה שגם החכם הגדול ביותר מוכן להקשיב לאחרים וללמוד ולקבל מהם. בדרך זו הרב סולובייצ'יק פותר את הדיאלקטיקה בין 'תלמיד' לבין 'חכם': הקב"ה נטע באדם שני כוחות: ללמד וללמוד, ליצור ולקלוט, אך המציאות הבריאה היא כאשר יש תמיד איזון בין שני הכוחות הללו. "אסור לאדם, אף לגדול שבגדולים, לחשוב כי תמיד הוא רבי ולא תלמיד, כי יודע הכל הוא ואין לו מה ללמוד מהזולת. הכלל: 'איזהו חכם הלומד מכל אדם', יסוד הוא ביהדות. אסור לו לשכוח, כי יכול הוא ללמוד מאחרים באותה המידה שיש לאל ידו להעניק לאחרים... כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד, משפיע ומושפע, מקבל ונותן" (חמש דרשות שם)
הרב סולובייצ'יק אמנם כותב ש"כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד", אך האם מדובר במצבים שונים שלעיתים האדם הוא רב ולעיתים הוא תלמיד? או שמדובר שבאותו זמן שהרב מלמד עליו להיות גם תלמיד? הרב קוק סובר כמו האפשרות השניה: "העוסק בתורה לשמה ממש, גם בהיותו רב הוא יכסוף להיות נמצא במעמד של תלמיד בעת הלימוד" (עין איה שבת ח"א ב, קג).
רבי עובדיה מברטנורא מוסיף שאם החכם מסוגל ללמוד מכל אדם ואפילו מהקטנים, איגלאי מילתא למפרע, דמעיקרא למד לשם שמים ולא להתייהר ולהתפאר בתורה (אבות ד, א).

למידה מהזולת מביאה לידי חכמה
לא זו בלבד שראוי ללמוד מכל אדם וזוהי ההגדרה לחכם, אלא בזכות ההקשבה לזולת הלימוד מתחדד הרבה יותר "אמר רב נחמן בר יצחק: למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ' (משלי ג, יח), לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול - אף תלמידי חכמים, קטנים מחדדים את הגדולים. והיינו דאמר רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן" (תענית ז, א). הרב יוסף כנאפו מסביר שהלמידה מהזולת מביאה לידי חכמה "שעל ידי שאתה מלמד התורה לאחרים תזכה לידע דברים עליונים אשר לא ידעת כבר" (זך ונקי עמ' קי"ד).
חז"ל לימדנו שאחד ממ"ח דרכים שהתורה נקנית בהן היא שמיעת האוזן (אבות ו, ה), רק מי שיכול לשמוע ולא רק להשמיע - מסוגל להפנים את התורה. ההקשבה והלמידה מהזולת הן הסוללות את הדרך להגעה לאמיתה של תורה.
לתגובות: natanorot@gmail.com


תגיות: סדרת המחלוקת והאחדות | מכל מלמדי השכלתי



מאמרים נוספים מעלון פרשת כי תשא תשע"ז:
הסבר פנים לישראל - הרב דב ביגון
להציל את צבאנו הקדוש - הרב שלמה אבינר
העגל החדש - הרב זיו רוה
"שמיעת האוזן" - הרב דוד לנדאו
טהרת ישראל בארץ - הרב יואב אוריאל
צמיחה מתוך משבר - הרב יורם אליהו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: