שכלות הלב

בכמה גירסאות של המשנה מופיעה התפרטות נוספת: “שכלות הלב”” שהוא ביטוי קרוב ל”בינת הלב”. [“שכלות” מופיעה לפעמים גם במובן של שטות” כגון בקהלת: “סכלות” . לפעמים פעולות הפוכות משתייכות לאותו שורש” כגון: “לשרש” שמובנו לעקור שורש” לעומת “להשריש” שמובנו להכות שורש]. הביטוי שכלות הוא על משקל עבד – עבדות” מלך – מלכות. השכלות היא הבנה גדולה מאוד שמקיפה את כל מהות האדם. “שכל טוב לכל עושיהם” . שכל ובינה הם מושגים קרובים” אבל לא זהים. בברכה הראשונה של תפילת ‘שמונה עשרה’ אנו מבקשים: “חכמה בינה ודעת”. החכמה כוללת ידיעות והנחות ראשוניות” ומתוכה מופיעה הבינה שהיא התבוננות בדבר על פי החכמה. בספר שמואל נאמר: “ונבון דבר” – זאת אומרת “מבין דבר מתוך דבר” . ראשית כל מבריקה הברקה” הרגשה שכלית” ומתוך כך הפרטים מתפרטים ומתבררים.
לסיכום: הקבוצה הראשונה כוללת ארבעה-חמישה דברים” שהם עצם עובדת הלימוד. לימוד תורה שייך לכל עם ישראל בכללו” והוא מתחיל בתלמוד תורה. אמנם” הלימוד צריך להיות שלם: הדבר מתבטא בעריכת שפתיים” בפה מלא ובשמיעה. אצל אדם נורמלי” האוזן צריכה להיות קשובה לשמיעת הדברים הנמסרים במשך דורות מפי השמועה” ממקור דבר ד’ אל משה בהר סיני: “אם שמוע תשמעו”” “שמע ישראל”. הבריאות הנורמלית של השמיעה מופיעה מתוך מה שנאמר ומתוך מה שאתה אומר. כמובן” לימוד צריך להיות בהבנה” ולא סתם אמירת מילים. אמנם יש הבנה שבמוח ויש הבנה שבלב. כאשר מחלקים בין השכל לבין הרגש” הרי השכל הוא החלק היותר עליון שבאדם. כמו כן” ישנה הקבלה בין המוח והלב. המוח מבטא את החלק האינטלקטואלי שבאדם. אמנם לפעמים הבנה שבלב היא הבנה עליונה יותר הנובעת מן החיוניות שבאדם. הלב הוא מרכז מירוץ הדם והחיים” מרכז החיוניות. בינת הלב היא בינת החיים כולם” בינת האישיות כולה” בינת “לב נבון” של שייכות וחיוניות. “כי אם בתורת ד’ חפצו” ובתורתו יהגה יומם ולילה” . התורה היא שלו ” היא עצמיותו.
המונח ‘שכל’ אינו מוזכר במשנתנו בפירוש” אבל הוא שייך לעניין. בחקר הלשון ישנן כמה מילים נרדפות” כגון: שכל ובינה. ישנה בינה ליבית חיונית וישנו שכל. רק אחר כך מופיעה בפירוש “שכלות הלב”. אין הכוונה לשכלות במובן של “סכלות מעט” שבספר קהלת או “בנים סכלים” שבירמיהו” אלא לשכלות במובן של שכל. האדם הלומד הוא אדם שמדבר ושומע מתוך הבנה .