סידרת “המחלוקת והאחדות” חלק י”ג: שבטיות למען הכלל

בשבוע שעבר ראינו את שיטת הנצי”ב מוולוז’ין על הסכנה באחידות ואת הברכה ברבגוניות. הפעם נראה שרק מתוך עשיה למען הכלל ניתן לייסד כראוי את השבטיות.
בשם כל עם ישראל

פעם אחת נכנס ‘מתנגד’ לבית הכנסת בשעה מאוחרת בבוקר וראה שם את אחד החסידים שמסתובב עם טלית על כתפיו כאילו עדיין לא התפלל שחרית. “איך ייתכן שלא התפללת עדיין שחרית?!” שאל המתנגד את החסיד “אתה יודע מה הספקתי כבר לעשות היום? כבר הספקתי ללמוד ולהתפלל” ואילו אתה עדיין לא התעטפת בטלית!” החסיד השיב לו “ממה נפשך” אם אתה למדת והתפללת בשם כל עם ישראל” יוצא שגם אני למדתי והתפללתי יחד איתך” אבל אם לא למדת והתפללת בשם כל עם ישראל” איזה ערך יש ללימוד ולתפילה שלך?”
להיות מחובר לכלל
החיבור לכלל” הוא שנותן את הערך לשבטיות. בפרשת במדבר נאמר “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ” (במדבר ב” ב). ורש”י כותב “כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה” צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן” ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו”.
מדוע מדגיש רש”י שהדגל של כל שבט היה צבוע בצבע של אבן החושן השייכת לאותו השבט? ולמה דווקא מתוך הקשר לחושן יכיר כל אחד את דגלו?
נראה שהתשובה היא שבחושן היו שתים עשרה אבנים” אף שכל אבן ואבן מסמלת שבט אחר היא רק חלק מהפסיפס האנושי המרכיב את עם ישראל. ההרמוניה של כל האבנים יחד” שכל אחת משלימה את השניה” היא שנותנת לכל אבן ואבן את משמעותה. באותה דרך” כאשר כל שבט ושבט מחובר לכלל ומקדיש את כוחותיו להאדרת הכלל” הוא מקבל את משמעותו. שהרי רק מתוך עשיה למען הכלל ניתן לייסד כראוי את השבטיות.
אחדות אינה אחידות
שאלה: בתקופת הגלות” עם ישראל התחלק לעדות עם מנהגים שונים. השאלה היא האם כשזכינו לקיבוץ גלויות” ישנו ערך לשמור על הזהות ה’שבטית’ ולטפח תחושת שייכות עדתית” או שיש לשאוף לביטול ההבדלים וליצור נוסח ומנהגים אחידים?
תשובה: אחדות אינה אחידות. אלא אדרבה אחדות אמיתית היא רבגוניות עם יכולת ‘להכיל’ ולכבד את ה’אחר’. ויותר מזה” דווקא הרבגוניות מביאה ברכה ועושר רוחני לאומה “כשהחיים פורחים” כשיש להם גילוי יצירה והמצע הראויים” אי אפשר כלל שהדעות תהיינה קבועות רק על פי מטבע אחד וסגנון אחד” (אורות נב). אלא דווקא על ידי “צירוף כל הדעות והפרצופים השונים יצא בניין הרמוני מתאים” (עין איה ברכות נח פסקה רפד)” משום ש”הבניין ייבנה מחלקים שונים” והאמת של אור העולם ייבנה מצדדים שונים” משיטות שונות” שאלו ואלו דברי אלוקים חיים” (עין איה ברכות סד פסקה שסא).
ואכן כך כותב הרב קוק למי שהתאונן על שינויי המנהגים שיש בעדות השונות בישראל – “אל תפול ברוחך” חביבי” אם על פי המסורת יהיו קיבוצינו” שבאו מגלילות שונים ושחיי הדת נתפתחו בצורות שונות” צריכים להחזיק כל אחד במנהגיו ומסורתיו; וממה שלבך יהמה איכה תשוב אלינו האחדות הלאומית? כי שתי תשובות בדבר: האחת – אין חילוקי ההוראות והמנהגים השונים פוגמים את האחווה” בזמן שכל אחד מכבד את המסורת של חברו. ועוד- יש בחילופי הגוונים משום עושר רוח” המתקבץ בצורה הרמונית בכללות האומה” (אגרות הראי”ה ב” רד וראה: מאמרי הראי”ה א’ עמ’ 45-48 ‘לשני בתי ישראל’). ולכן” לכל עדה בעם ישראל יש את האמירה הייחודית שלה המעשירה את כולנו. ולכן” יש בוודאי ערך לשמור על הזהות ה’שבטית’ ולטפח תחושת שייכות עדתית” אך כל עוד שנשמרת הזיקה לכלל עם ישראל ומתוך כבוד למסורת של העדות האחרות.
האשכולות והעלים
זכיתי לשמוע פעמים רבות ממו”ר הרב מרדכי גרינברג” ראש ישיבת ‘כרם ביבנה’ בהקשר זה את דברי הגמרא בחולין (צב” א) שעם ישראל נמשל לגפן: “אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה” זמורות שבה – אלו בעלי בתים” אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים” עלין שבה – אלו עמי הארץ” קנוקנות שבה – אלו ריקנים שבישראל”. אפשר לטעות ולחשוב שאם העיקר הוא האשכולות” לא צריך את העלים. אך הגמרא אומרת: “ליבעי רחמים איתכליא על עליא” דאילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא [=יבקשו האשכולות רחמים על העלים” שאילמלא העלים לא יתקיימו האשכולות]”.
אמנם העיקר הוא האשכולות (תלמידי החכמים)” אך חשוב לדעת שהעלים (עמי הארץ)” מגינים על האשכולות מהרוח ומהשמש (ראה: רש”י חולין שם) ולכן כל אחד חשוב וצריך את כולם (ראה: ספורנו בהעלותך). וכפי שנהגו מאז ומתמיד לומר ב’כרם ביבנה’ “מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה: אני בריה וחברי בריה” אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה” אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו” כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו” ושמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט – שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים” (ברכות יז” א).
וכהדרכתו של הרב קוק “נתוודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי” לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן ומה לקבל מהאור והטוב זה לזה” (מאמרי הראיה א’ עמ’ 77).
לתגובות: natanorot@gmail.com